שוב התגלתה מדינת ישראל במלוא כיעורה, בדיוק עשר שנים אחרי, בדיוק באותם הימים, שידור חוזר. אותם חיילים בשחור, אותו מבט קפוא בעיניים, אותה רשעות בשם הצדק. גם בסדום הכול היה מעוגן בשלטון החוק והצדק. כמה להט יש בהם, להרוס, כך שהשכימו ובאו מבעוד לילה, להיות מוכנים לבצע את פקודת בג"ץ ברגע שזו תגיע. אשריכם ישראל! כמעט אלפיים שנות גלות ציפו אבותינו לשוב לארצם, לראות מדינה יהודית וצבא, חלומם היה ודאי על אלה, שבאו הלילה בגבורה על אחיהם המתנחלים שהעזו לבנות בית בבית אל. מסביבנו למלוא רוחב העין, עשרות בתים ערביים, שלא נדרשו לאישור מאף אחד, הם עמדו במרפסות וצחקו למראה החיילים היהודים, שנלחמים למענם. חיילים בצבא פלשתין. חיילים בצבא לשחרור הארץ מידי היהודים. עושי מלאכת נבוכדנאצר וטיטוס. ממשכי דרכם של כל מחריבי הארץ. בשעה שתיים בלילה נסתיימה בבניינים התפילה להצלתם. הכל היה נראה שקט, ומי שגר בקרבת מקום, פרש לביתו לנוח. בשעה שלוש כבר מילאו את המקום אותם נחילים שחורים. הם תפסו עמדות ברחובות המקיפים ולא נתנו לאיש להתקרב. גיבורים על אחיהם היהודים, שאמונים על כך, שהם, לא יגעו לרעה ביהודי, מכאן ואילך, נעשית מלאכתם בידי אחרים. מי שניסה בכל זאת ל עבור דרך שרשרת ההגנה שיצרו - נעצר מיד. כמה גיבורים הם חיילי מדינת ישראל! כמה נחושים! כמה דבקים במשימתם! מצויידים במגינים, ברובים, בקסדות, באו להילחם ביהודונים האלה, חסרי הכל, שממילא לא יעשו להם דבר. אותנו חינכו, שאסור לפגוע ביהודי, ואותם חינכו, שדמנו הותר. בתינו לזרים. חצרותינו מרמס לרגליהם, וגם ברחוב, הם יגידו לי, שלא לעמוד. למה? מה זאת אומרת למה, והרי הם באים בשם שלטון החוק, מותר להם לעשות, ככל העולה על רוחם. לפעמים שתקנו מולם, כואבים את החרפה. לפעמים צעקנו לעברם, אך הם, ערלי לב הם: "יצאנו הלילה לעבודה". מה אומר לכם, לא יכולתי שלא להיזכר בכל סיפורי השואה, שנשאבתי אליהם רק לפני יומיים. לא! חס ושלום! אינני מכנה אותם נאצים. הם לא נאצים! הם ממשיכי דרכם של הקאפו היהודיים, שהיו ממונים על קבוצת יהודים או על בלוק. אלה שתמורת עוד פיסת לחם, הלשינו על יהודי אחר. אלה שגילו לגרמנים, היכן החביאו חברי המחתרת את הנשק, אלה שסידרו לגרמנים, את המשלוח הבא לאושוויץ או טרבלינקה. אתה קורא ומזדעזע, 'איך יתכן? איך יכול להיות, שיהודים מכרו את נשמתם לשטן? איך יהודי מתעמר באחיו?' אתה מביט בניוקאפו האלה, אלה שלובשים על עצמם את מדי משטרת ישראל, את מדי מג"ב, הקסדה על ראשם, ופתאום, אתה יכול להבין, איך זה קרה שם. המתנצלים שבהם אומרים,"זאת העבודה שלנו!" והאחרים, לא רואים אפילו צורך להתנצל. אז מה כל כך מזעזע בקאפו, שעשו זאת כדי להנצל? בסוף עם ישראל ינצח! בסוף ארץ ישראל תבנה. בדרך יהיו כאלה שלדראון עולם יקבלו את התואר "משטרה יהודית" ממש דומה לזו, שפעלה לצידם של הנאצים, ויהיו את אלה, שקיבלו מידיהם את המכות. אותם נערים צעירים, שקיבלו הלילה גז מדמיע לפרצוף, הוצאו מהבניין, כשידיהם כפותות בכאב לאחור, אותם אלה שקיבלו אגרוף אדיר, הישר לתוך הפרצוף. היינו ילדים טובים הלילה בבית אל! נתנו לכוחות הצדק, לעשות את מלאכתם נאמנה. אמרו לנו לזוז- זזנו! וכי מה יכולנו לעשות? ניגע ביהודי לרעה? בשנה שעברה בזמן הזה הייתה המדינה עסוקה במלחמה. מלחמה באויב העזתי הרשע. השנה יש למדינה את הזמן להלחם באויביה האמיתיים, אלה שרוצים לבנות בית בבית אל, ובכך לסכן את קיומנו כאן, כשלטון יהודי דמוקרטי בארץ ישראל. זה השלטון לו חיכינו אלפיים שנה. זה הבג"ץ עליו התפללנו: "השיבה שופטינו כבראשונה". מסתבר שארוכה היא הדרך אל הגאולה. לא אל שופטים כאלה התפללנו, גם אם דוברים הם את אותה השפה. כי אומרים אנחנו מיד אח"כ "והסר ממנו יגון ואנחה" ואלה- אכזריים להחריד ומוסיפים ים של צער בלבבות. כמה צער, כאב, בושה וביזיון היו כאן הלילה?! כמה השפלה?! כמה חילול כבודנו הלאומי? "למה יאמרו הגויים איה אלוהיהם" התקיים בנו במלוא מובן המילה. יתקיים בנו גם ההמשך במהרה "יוודע בגויים לעיננו" ונזכה שחיילי היס"מ השחורים שהגיעו לבית אל הלילה כמלאכי חבלה ישובו ליעדם הראשון "והשב לשכנינו שבעתיים ..."
