חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שהתורה צריכה להיות תמיד חדשה בעינינו. רבי נחמן ממשיך את הרעיון ומלמד שכל יום אנחנו צריכים לעבוד את ה' כאילו הייתה זו הפעם הראשונה, לחיות את החיים מתוך התחדשות מתמדת. לגשת לכל תפילה כאילו הייתה זו התפילה הראשונה שהתפללנו, לצאת לכל התבודדות כאילו הייתה זו הפעם הראשונה ביער. להתחיל כל רגע מחדש, ואז להיות צעירים לעולם. כי אסור לתת לעבודת ה' שלנו להיות כמו לחם ישן מיובש. יש חידושים גדולים בסיפורים של רבי נחמן. בתוך ארבעת סיפורים של הסרט "סיפורי מעשיות של רבי נחמן": "האינדיק", "החכם והתם", "האוצר תחת הגשר", ו"מעשה מביטחון" יש חידושים גלויים ונסתרים. רבי נחמן אמר שיש בסיפוריו כוח להעיר אנשים מתרדמתם – תרדמתם בעבודת ה'. יש כל מיני מצבים של תרדמה ושינה. אפשר לשון במיטה, בבית כנסת, ובתוק צפייה באינטרנט שעות על גבי שעות. אין סוד ששינוי גדול התרחש בעולם, ורבבות אנשים בעולם מעבירים את יומם בצפייה במסכים – מסכים גדולים ומסכים קטנים, מסכים של בתי קולנוע ומסכים של טלוויזיה בבית, מסכים של סמארטפון, ומסכים של מחשבים. המחשבים הללו יכולים לפתוח לנו עולמות שלא ידענו, הם יכולים להביאנו לספארי באפריקה, לאפשר לנו לחוות מפלי שלג בנפאל כאילו היינו שם. המסכים הללו יכולים להכניס אותנו לתוך חייהם הפרטיים של אנשים שאיננו מכירים, ולחשוף אותנו להרבה דברים חדשים. אבל הם גם יכולים להיות מסכים במובן נוסף של המילה – כמו שמסיכה מפרידה בין פרצופו האמיתי של האדם לבין הזולת. המסכים מסוגלים להפריד אותנו זה מזה, ולסגור אותנו בעולמות אגואיסטיים של עצמינו. עולמות שאנחנו המרכז, וכל דבר אחר סובב סביבנו, בהקשת אצבעותינו. כבעלים של אפליקציות אין-סופיות, ההופכים אותנו להיות כוכבים של המסכים שלנו, כאילו אנחנו מחוברים לעולמות וחברים חדשים. אבל האמת היא שהם מנתקים אותנו מקשר אמיתי, עוטפים אותנו בעולמנו הפרטי במעטפת שיוצרת מחיצה מאחרים, ופעמים רבות לצערנו הרב גם מה'. במקום לעורר אותנו, המסכים של חיינו מרדימים אותנו. כאשר אנחנו המרכז של עולמנו, הבעלים של המקלדות שלנו, הפוקוס של דפי הפייסבוק והטוויטר שלנו, אנחנו יכולים ליפול לתוך שינה אגואיסטית עמוקה ולשכוח את ה'. אחת הנקודות הבולטות של סיפורי רבי נחמן היא, שאפשר להסבירן בדרכים רבות. לדוגמה: בסיפורו המפורסם של "האינדיק", בן המלך משתגע ומתחיל להתנהג כתרנגול הודו. אחת מהסיבות של התנהגות אנטי חברתית היא הרגשת בדידות נוראה. ילד עלול להתכנס פנימה, לסגת לאחור לתוך עולמו הפנימי מאחורי "מסכים" של הגנה, להגן על עצמו מעולם שהוא רואה כעוין. לפעמים ילדים שנפגעו ע"י אי הרגישות והריחוק של הוריהם מחפשים מקלט בעולמות דמיוניים, תופעה זו יכולה לגרום לעצבות ובריחה, סכיזופרניה, ועוד צרות של התנהגויות אנטי חברתיות. כמו בן המלך בסיפורו של רבי נחמן, הילד עוזב את דרכיהם והנהגות החיים המסורתיות של הוריו, משתגע, ויורד אל מתחת לשולחן במקום שבו הוא מתנהג כתרנגול הודו פרוע, מנותק מהסביבה. רופאים ומטפלים מנסים לרפא אותו עם הדיאגנוזות שלהם, תרופותיהם ועצותיהם, אך אינם מצליחים. רק החכם היהודי מבין את נפש הילד. הוא יורד מתחת לשולחן עם הנער ומתנהג אף הוא כתרנגול הודו. עד שהוא זוכה באמונו של הנסיך. בסבלנות רבה ומתוך נתינת דוגמה הוא מדריך את הנער לשוב ולשבת ליד השולחן כמו כל אחד אחר, לא ע"י הרצאות לילד או דרישות שיתנהג בדרך זו או אחרת, בכך שהוא מקבל את הנער כמו שהוא, רואה את הנקודות הטובות שבו. בשקט זוכה החכם לאמונו של הנסיך, ובעדינות בלי לכפות או להאשים הוא מאיר את דרכו חזרה להיות בנו של המלך. בסיפורים של רבי נחמן יש את הכוח לרדת מתחת לשולחן, היכן שאנו נמצאים, ולשבור את החומות והמסכים הגדולים והקטנים שמפרידים אותנו זה מזה ומה'.
