השמאל הישראלי מתוסכל עד להדאיג. אין חזון ואין שלטון, אין מנהיגים ואין תיקים. בנסיבות אלה לא נותר לשמאל, בהנהגת המחנה הציוני, אלא להתכנס בכנסת ולהצית את מדורת השבט שלהם, ההולך וקטן. מדורה יוקדת בעץ מורעל משנאה כלפי הימין. מנה גדושת ציניות נדרשת על מנת לנצל טרגדיות אנושיות, מעשי ידי עבריינים, ולעשות על גבן הון פוליטי. רבים מהדברים שנשמעו בכנסת נועדו ללבות שנאה ולהרחיב שסעים. דיבורים שהם ביטוי לאובדן דרך, לייאוש ולחוסר אמון בתבונת האזרחים. כל מי שמאמין שהוא יחזור אי פעם לשלטון על גלי משטמה עכורים, הבערת מדנים ויצירת דה־לגיטימציה לרוב העם - חי בלה־לה־לנד. רבים בשמאל הישראלי מנותקים בתוך בועה, סוג עכור של מונאדה לייבניציאנית, במילים אחרות: חיים בחדר אטום. ציפי לבני נבחרה לייצג את האופוזיציה בדיון. כמה קשה לשמוע הטפות מוסר ממי שכינתה את מנהיג הימין "זבל". כמה ארוגנטיות, חוסר תרבות וטומאת לשון היתה באמירה שלה "אני ובוז'י נוריד את הזבל". הציבור הישראלי, בתשובה מוחצת, הותיר לשניהם הרבה מאוד זמן פנוי לטפל במיחזור פסולת. טענותיה העיקריות בנאום מופרכות בעליל. ראש הממשלה ביקר את הפצועים בבתי החולים, יהודים וערבים. גינה בתוקף ובחריפות את המעשים הנפשעים. הודיע שיש אפס סובלנות בטיפול בכל סוג של טרור. כוחות הביטחון פועלים בנחישות ובהתמדה לתפיסת העבריינים, כולל מעצרים מינהליים. אז לא ברור על מה היא מלינה, מלבד מתן ביטוי למדבר אופוזיציוני משמים. לאור מה שקורה בימים שבהם מחנה השמאל מלבה אש זרה, ברצוני לתאר בקצרה את תולדות השנאה בישראל, מקורותיה ודברי ימיה. השמאל הישראלי לדורותיו הוא אבי אבות השנאה, השיסוי והאליטיזם המתנשא. בני משפחתי, ניצולי שואה, שהגיעו לארץ באונייה אלטלנה, הופגזו בניסיון חיסול, על ידי תותח משטמה שכונה "קדוש". בימי מלחמת המחתרות נגד הריבון הבריטי שסגר את שערי הארץ למעפילים חסרי תקווה, הממסד השמאלני הסגיר לוחמים לידי הבריטים. ימי ציד אדם שכונו "סזון". בן־גוריון לא היה מוכן לקרוא למנחם בגין בשמו וטבע את סיסמת הריב והמדון "בלי חירות ומק"י". אזרחים שלא היה להם פנקס אדום לא קיבלו יום עבודה ונותרו ללא פת לחם וקורת גג. השמאל הישראלי בנה במו ידיו את ישראל השנייה ויצר מערכת אפליה ממוסדת שלא היתה מביישת מדינות עולם שלישי. עדות המזרח "זכו" מאז ועד היום לזלזול (צ'חצ'חים, מנשקי מזוזות, שוקולדים ומה לא). המתנחלים כונו על ידי מנהיגי השמאל "סרטן בגוף האומה", ולחרדים הם התייחסו כ"פרזיטים ותולעים". כל מי שלא חושב כמותם נחשב בעיניהם חסר תרבות ופרימיטיבי. השנאה הרקיעה בעקבות הרצח הנורא של יצחק רבין ז"ל. מערכת תעמולה משומנת הטילה את האשם לרצח על הימין. ומאז בכל פעם שהשמאל במצוקה הוא חוזר ליגאל עמיר והופך אותו לדמות המייצגת את הימין והציונות הדתית. בימים אלה גם את הדוקר שליסל סיפחו לימין. אפשר לכתוב אנציקלופדיה שלמה, ולא רק מאמר קצר, על אותם אלה שזרעו שנאה ועתה מזילים דמעות תנין. אפילו התנינים מתביישים בחגיגת הצביעות. יואילו ליטול קורה ענקית מבין עיניהם ולהפסיק להטיף מוסר ודרך ארץ. יקשטו עצמם ואחר כך יקשטו אחרים. אפשר להבין ואפילו לרחם על השמאל הישראלי. שמאל שלדעתו איבד מדינה שהיתה רשומה על שמו בטאבו. כמה קשה להם להפנים שלאחר מלחמת ששת הימים קם דור חדש, שנטל על שכמו את יישום החזון הציוני שהם השליכו אל מאחורי גבם. דור שממשיך את האקטיביזם הציוני שהיה פעם, לפני הרבה שנים, מורה דרכם. קשה להם להשלים עם העובדה שדווקא בימי שלטון הימין הליברלי עיירות פיתוח מידלדלות שהם הקימו, הפכו להיות יישובים פורחים. כואב להם שכור ההיתוך הענק שהם בנו, נותר ללא דלק. היהודים לא מוכנים לוותר על המורשת שלהם, ורבים שבים ומתחברים אליה, מתוך הבנה שמי שיש לו רק שורשי אוויר ורוח מתנחל בברלין. אשר על כן הצעתי ליקירי חופש הביטוי והדמוקרטיה בשמאל: קצת צניעות. אם יש חושך, הילחמו בו על ידי תוספת אור. מי שמנסה להוסיף חושך, מוביל לאפילה גדולה. פורסם ב"ישראל היום"
