"הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (פרשת לך-לך). רש"י במקום: "מנהג העולם שע"י טורח הדרך אדם מתבזה וזאת עמדה ביופיה". לעניות דעתי המדרש רומז גם על עם ישראל שקרואים 'אדם', שאחרי כל שנות הגלות, הביזוי, השיסוי, ההרס וההשפלה, עם ישראל עומד ביופיו, "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שיר-השירים). בתוך עם ישראל, גם הציבור שלנו, שבעשרות השנים האחרונות עומד חשוף במרכז המאבק על דמות-תבניתה ומהותה של מדינתנו בחינוך, בנייה וצבא, מוצא עצמו מותקף ללא הרף בבליסטראות של שנאה, עלילה ולשון-הרע. אבל אנו, החשופים בצריח, לא נישבר וראשנו לא ישח ונזכור מאמרו של רבי שמעון בר יוחאי שיחיד היה בדורו ואמר "ראיתי בני עלייה והמה מועטין" (סנהדרין ד'). כשהבית גדול - הצל גדול. כאשר הכביש רחב - שוליו גדולים. יש התופסים והאוחזים בשוליים ובצל, אבל אנו יודעים "שהגזירה אמת והחריצות שקר" (רמב"ן פ' וישב), ואם זכינו ונגזר עלינו להיות עמוד-התווך ואבן-הראשה בזמן שיבת עם ישראל לארצו וגאולתו, ננצח גם את אנשי החושך המבקשים רעתנו בצלנו ובשולינו. מול רצונו של הבורא העומד לימין ישראל בזמן קיבוץ גלויותינו, לא תועיל לאנשי ארבע הכיתות שאינן זוכות לקבל פני שכינה: הליצים, השקרנים, החנפנים ומספרי לשון-הרע, לעכב את שפע הבריאות הלאומי המתגלה בארץ-ישראל היום, בחזרתם של רבים לכור מחצבתם הרוחני, בעלייתם של רבבות אחינו בני ישראל לארץ-ישראל ובבנין ארץ-ישראל כולה בכל מרחביה. איזו זכות. זכינו להיוולד לדור ולציבור שיש בו כל-כך הרבה תורה, חסד, צדקה ומסירות נפש. היה זה אוקטבינוס קיסר שאמר "סוף הממהר לאחר" ו"עדיף מפקד מיושב בדעתו מאמיץ לב". איננו ממהרים. אנו מאמינים ובטוחים. אבל אנו גם מיושבים בדעתנו וגם אבירי לב. לכן אין בליבנו ספק שאנו נמצאים ברגעים מכוננים שבהם תוטל מלאכת ההנהגה המעשית על מי מציבורנו. אנו צריכים וחייבים להיות ערוכים לרגע מכונן זה לכשנתבע לכך, להעמיד מתוכנו אנשי חיל, שונאי בצע, נשואי פנים, חכמים ונבונים, שישאו גם באחריות השלטונית לכל המתרחש בארצנו. לקראת חודש אלול, באהבתנו את אחינו בני ישראל כולם ובדאגתנו לכל פרט ופרט מתוכנו, נתחזק בשירתו של הפייטן בתפילות חג סוכות: "וכמו הם אגודים אלה באלה / כן תלויים אלה באלה / למשוך אלה את אלה / ולכפר אלה על אלה / לעשות אלה כאלה / להנעים זמירות אלה / למי ברא אלה". בע"ה ננצח, נעשה ונצליח.
