אפילו מי שדוגל בהקמתה של מדינה פלשתינית ממערב לירדן חייב לעמוד על כך שאף ערבי נוסף לא ישוב לארץ ישראל המערבית, הן ממערב ל"קו הירוק" והן ממזרח לו. אפילו מנקודת ראותו, זה צריך להיות הן תנאי מוקדם הכרחי והן הסעיף המרכזי בכל הסכם עתידי. אין לזלזל בבעיה הדמוגרפית, וגם כאשר היא מנופחת מסיבות פוליטיות כדי לקדם תוכניות מדיניות מסוכנות ואובדניות, היא קיימת ומחייבת התייחסות. בראש ובראשונה - זירוז ופישוט הליכי הגיור. על רקע זה, יש לברך על יוזמתם של רבנים בציונות הדתית בעניין הגיור. ברור לחלוטין שהמצב הנוכחי, שבו מאות אלפי ישראלים הם פסולי חיתון ואינם יכולים להינשא בארץ, אינו יכול להימשך. דווקא מי שמתנגד לנישואים אזרחיים חייב לקדם פתרון לאותם ישראלים. ובמקביל, חשוב להקל ולזרז את תהליכי הגיור, באופן שבו רבים מאלה שבחרו לעלות לישראל, לחיות בה ולשרת בצה"ל יוכלו להיחשב כיהודים ולהתחתן כיהודים, גם אם ביום עלייתם לא היו יהודים לפי ההלכה. מי שמתנגד לכך חוטא לאותם אנשים שבחרו להצטרף אלינו, וגם מוותר על דרך חשובה לצמצום הבעיה הדמוגרפית. הערמת קשיים על מי שבחרו לעלות לישראל, לחיות בה ולשרת בצה"ל מקוממת במיוחד כאשר היא באה בעיקר מצד מי שאינם משרתים בצה"ל ואף מעודדים אי-השתלבות בהגנת המדינה, בכלכלתה ובמתן השכלה רחבה לדור הצעיר. חינוך יהודי אינו תחליף להשכלה מדעית, וחשוב שגם זה וגם זו יינתנו לתלמידי ישראל. קשה להיות יהודי. רבים מבקשים את דמנו. אפילו רבים בתוכנו מתנכרים ליהדותנו. אם למרות הקושי הזה באים אנשים - ואפילו מוצאם היהודי חלקי בלבד - ומבכרים להצטרף לעמנו, ולשרת במסירות בצה"ל, מעשיהם מוכיחים את אהבתם לעם ישראל. אחד הדברים שמבקשים מן הגר הבא להתגייר הוא לוודא שהוא כן בכוונתו, ולכן יש המקשים עליו, מתעלמים מרצונו העז להצטרף אלינו, ומערימים עליו קשיים. העולים ששירתו ושמשרתים בצה"ל כבר הוכיחו היטב את רצונם. הם נאמנים ותורמים לעם ישראל, יותר מאשר משתמטים החיים בקרבנו. אם הם מבקשים לעבור גיור, נכון יהיה להתגמש, לסייע להם ולקבל אותם באהבה ובזרועות פתוחות. מוטב שממשלת ישראל תקדיש לנושא קיומי זה - פישוט וזירוז הגיור - לא פחות מרץ ומחשבה מזה שהיא משקיעה בתהליך "השלום" השקרי. במקרה זה הפירות אמתיים ומובטחים, וגם צודקים ומתקנים עוול מתמשך.
