רבנים גדולים וחשובים נרתמו לעסוק בסוגיית ההתבוללות כאן בארץ ומודעים היטב לאותם 350 אלף ישראלים שאינם יהודים. יוזמי הקמת בתי הדין האלטרנטיביים יודעים גם, שמדי שנה מצטרפים לאוכלוסייה הישראלית עשרת אלפים עולים ותינוקות שנולדים ואינם יהודים. לשמחתנו, סוף סוף ניגשים כעת לטפל בבעיה החמורה הזו ומנסים לייצר פתרונות. אולם לדאבוננו שמחה אין כאן אלא דאגה עמוקה וכנה–משום שלא ניתן לפתור בעיות על ידי יצירת בעיות גדולות יותר. לפתרון המוצע ע"י רבני המיזם עלולות להיות תוצאות מורכבות שיש בהן כדי להפוך את המתגיירים ליהודים סוג ב', וחלילה לנו להגיע למצב השורר בקרב אחינו החרדים שבו נפתחים אילנות יוחסין לבדיקה הנוגעת לכשרות בתי הדין. זאת ועוד, יש לזכור כי הרפורמים והקונסרבטיביים מחכים מעבר לפינה כדי לקפוץ על עגלת הגיור ולהוביל בסוף לתהליך של קרע משמעותי בתוך החברה הישראלית. הטענה שגם כיום מתבצע תהליך כזה היא נכונה אבל אין בהיקף התופעה כדי לשנות משמעותית את הנושא כולו אילולי יחול השינוי המדובר. הגם שהלכתית יתכן וצודקים רבני המיזם, שהגיור אינו כה מסובך, סוגיה זו עלולה חלילה לקרוע את קו התפר העדין ממילא הקיים כיום בכל הנוגע ליחסי דת-ומדינה ולהיות לנו לרועץ. האם אנו מעוניינים בפילוגים ומלחמות דת פנימיות רק בשל כעס מוצדק ככל שיהיה של רבנים שונים בציונות הדתית כלפי הרבנות הראשית? האם זו סיבה מספקת לפתיחת מאבק על חשבון אותם קטינים שיתגיירו בבתי הדין האלטרנטיביים, כאשר אותם רבנים לא יוכלו לערוב לכך שאותם קטינים יוכלו להיכנס בבוא העת תחת חופה וקידושין להצטרף לעדת ישראל? לאורך השנים אנו חווים מאבקים דתיים-פוליטיים מתמשכים אל מול אותה חונטה ממסדית חרדית המעלה שוב ושוב את השאלה בנוגע למעמדה וסמכותה של הרבנות הראשית. שומה עלינו להפנים את הלקח העולה מתוך ההוויה הישראלית בשנים האחרונות במגוון נושאים וכך גם בנושא דידן, ביום שבו נחריב את הרבנות הראשית- אזי נפתח פתח מסוכן מאין כמוהו לכניסת גורמים שונים, שכיום המדינה מצליחה להדיר את רגליהם מלקנות שביתה בתוך הממסד הדתי.
