ההכרזה על מינויו של מפכ"ל חדש תשים קץ לתקופה ארוכה מדי בה לא היה מפכ"ל בישראל. כבר חודשים ארוכים שאין מפקד למשטרה, אין מי שהדרג המדיני יכול להניח לפתחו משימות ולבטוח בו שינהל את הפעולות השוטפות של הארגון כהוגן. עד שייכנס גל הירש לתפקידו, יחלוף זמן יקר נוסף. תקופת הוואקום המסוכנת הזו לא הייתה גזרת גורל, אלא גזרה של משפטן שחשב שתיאוריה משפטית וסברות מחוכמות יכולות לנצח את טבע האדם ואת המציאות עצמה.. לפני שנה בערך החל השר אהרונוביץ' בהליך איתור למפכ"ל חדש, במקום רב ניצב דנינו, שהיה אמור לסיים את תפקידו ב-1 במאי 2015. זהו זמן סביר בהחלט כדי לבחון כיוונים ודמויות רלוונטיות. במהלך חודש דצמבר התקבל חוק לפיזור הכנסת והבחירות הוקדמו. האות ניתן והרצים יצאו דחופים מלשכת היועמ"ש. הנחיות היועץ בדבר האיסור החדש שהטיל היועץ על מינויים חדשים ועל עבודת הממשלה פוזרו לכל רשויות השלטון. כמעט מיותר לציין כי להנחיות מהסוג הזה אין זכר בחוק, להיפך, החוק קובע שהממשלה תכהן ברציפות ותקיים את תפקידיה כרגיל. אבל, לסברתו של וינשטיין, על אף קביעת החוק, לא ראוי כי ממשלה יוצאת תקבע עובדות בשטח ותגביל את הממשלה שתיבחר אחריה. אגב, הממשלה שמינתה את וינשטיין, הציבה עובדה בפני שתי הממשלות שאחריה בעת שמינתה אותו. כחלק מהגזרות, הודיע היועמ"ש לשר לביטחון הפנים כי אין באפשרותו לקדם מעתה את תהליך האיתור והמינוי למפכ"ל הבא. ממש במקרה, אותו שר כיהן במשך שנים ארוכות בתפקידי קצונה במשטרת ישראל. הוא הבין את ההשלכות החמורות של הנחייתו המשפטית של היועץ שלו, וכתב לו מכתב אישי, בו הוא מסביר במילים פשוטות: "הנני מכיר את המשטרה מקרוב עשרות בשנים, ומודע להתנהלות הארגון מאז היותי קצין משטרה ועד לכהונתי כסמפכ"ל, שעבר שני סבבים של מינוי מפכלי"ם. קציני המשטרה הבכירים עוסקים כ-9 חודשים לפני מינוי המפכ"ל הבא בשאלת השיבוצים והמינויים הצפויים". אהרונוביץ' התריע בפני ויינשטיין כי "עיכוב במינוי מפכ"ל "מסיט חלק ניכר מתשומת ליבם (של קציני המשטרה) שאמורה להיות מופנית לענייני אכיפת החוק, מלחמה בפשיעה, מאבק באלימות, ביטחון הציבור, הנפש והרכוש". אהרונוביץ' הוסיף להתריע בפני היועמ"ש ללא הועיל: "דחיית ההודעה על מינוי המפכ"ל עד לאוגוסט 2015 ואולי אף למועד מאוחר יותר בגין בחירות, הרכבת קואליציה, מינוי שר לבט"פ ולימוד העניין, יאריך ללא הצדקה את אורך תקופת אי הוודאות במשטרה, ויפגע קשות במשטרה ובאופן ישיר גם במדינת ישראל ואזרחיה. כלומר, הארגון יעסוק כשנה באינטריגות של מינויים ושיבוצים". אבל היועץ המשפטי לממשלה לא השתכנע וכתב חזרה לאהרונביץ' כי הוא סמוך ובטוח כי ניצבי המשטרה ידעו להתמודד עם המציאות הזו. משפטן האמור לייעץ לשר ולייצג אותו משפטית, מתווכח עם השר רווי הניסיון. מעשה שמשתלב היטב בגישה השחצנית והמתנשאת "כל יכולה" ששוררת במשרד המשפטים בעשורים האחרונים. אקטיביזם משפטי לא מסתכם בוויכוח בין אסכולות באקדמיה. יש לו מחיר יקר מאד והשלכות על חיי האזרח הפשוט. לא שאלתי את אהרונוביץ', אבל אפשר לנחש שכאשר השר לביטחון פנים כתב לויינשטיין שמשטרת ישראל תיגרר לאינטריגות שיבואו על חשבון שמירה על חוק וסדר, הוא כנראה התכוון במקרה דמיוני כמו רצח נערה בידי מטורף במצעד הגאווה. קוצר הרואי של ויינשטיין ואנשיו, גרר את מדינת ישראל לחודשים ארוכים בלי מפכ"ל באחת התקופות הרגישות שידעה משטרת ישראל. אפשר למנות כשלים רבים בהחלטה האבסורדית של היועץ המשפטי לממשלה. אולם, מקור אחד לכולם: חוסר ההבנה שהיותו של אדם משפטן אינה מכשירה אותו לנהל מדינה, לנהל משטרה ולקחת אחריות על בטחון האזרחים. ויינשטיין לא למד את זה בשום מקום ולא הורשה לעסוק בכך. יועץ משפטי לא אמור להבין פוליטיקה. פרקליט לא צריך להביא בחשבון שגלעד ארדן יתמהמה גם לאחר השבעת הממשלה ודווקא התיק לבטחון הפנים יאוייש באיחור על ידו. לא מצופה ממשפטן להעריך את משך הזמן שיידרש לליבון סוגיית זהות המפכ"ל בין ראש הממשלה לשר. ויינשטיין הוא עו"ד ומשפטן, שיעסוק בענייני משפט.. שיקול הדעת וקבלת החלטות מדיניות צופות פני עתיד הוא של נבחרי הציבור, זה תפקידם ועל כך שופט אותם הציבור ביום הבחירות. מה שחמור בסיפור מינוי המפכ"ל הוא הזלזול בעמדתם של המבינים והמוסמכים וקבלת ההגיגים של היועץ המשפטי, כתורה למשה מסיני. כשהתנועה למשילות ודמוקרטיה עתרה למינוי מפכ"ל בהקדם, כפי שרצה השר לביטחון פנים, התייצב עורך דינו מפרקליטות המדינה, הכפופה לויינשטיין, באולם בית המשפט, והציג את העמדה המנוגדת לעמדת השר. נבחרי הציבור נדרשים ללקיחת אחריות, ואם היועץ המשפטי אינו יודע להגביל את עצמו, ורוצה לעסוק בדברים שאינם מתוקף תפקידו ואינם בתחום מומחיותו, להגביל אותו ולומר לו "עד כאן". לו היו עושים זאת במקרה המפכ"ל, הייתה נמנעת הסאגה הנוכחית שאת מחירה משלמת המשטרה והמדינה ומשלמים אזרחי ישראל.
