מזה כמה שבועות שמערכת איסוף האשפה בבירות מושבתת בשל סכסוכי עבודה וויכוחים לא מסתיימים על מקומות המזבלות, כי אף אחד לא רוצה מזבלה בחצר האחורית שלו ושל שכונתו. בבירות הצטברו אלפי טונות של אשפה שנערמו בערמות גדולות ומצחינות, שמזג האוויר החם של השבועות האחרונים הפך אותן לבלתי נסבלות. הבדיחה בלבנון אומרת שמחירי אטבי הכביסה מאמירים כי אנשים קונים אותם בהמוניהם כדי לסתום בהם את אפיהם. בעיית הזבל נובעת גם מאי תפקוד הגופים הרשמיים של המדינה. הממשלה תחת ראשותו של תמאם סלאם לא מצליחה לקבל החלטות, הפרלמנט לא מצליח כבר יותר משנה לבחור נשיא, ואפילו הבחירות לפרלמנט מושעות בשל חלל חוקתי. לכן מדינת לבנון מתפקדת באופן לקוי ביותר, ולאזרחים אין אל מי להתלונן. לכן מחאת האזרחים נגד מצב פינוי האשפה הפך למחאה על אי תפקוד המדינה. לכך צריך להוסיף את זעם האוכלוסייה על השחיתות הנפוצה מזה שנים רבות במסדרונות השלטון, אך הבעיה העיקרית של השלטון בלבנון היא העובדה שמאחורי כל הדברים המתרחשים במדינה נמצאת האמת הבסיסית ששום דבר לא יכול לקרות בלבנון ללא הסכמת חיזבאללה שהפך לגוף החזק ביותר, המסודר ביותר והמשפיע ביותר במדינה. ניתן אף לומר שחיזבאללה הוא מדינה בתוך מדינה, שכן יש לו כוח כלכלי גדול, חברות ציבוריות רבות העוסקות בתשתית – דרכים, גשרים, בניין, תקשורת, מים, חשמל – ובתעשיות שונות. אלא שחיזבאללה אינו לבד, שכן מאחוריו עומדת איראן. מולו מתייצבים חוגים נוצריים, סונים, דרוזים ואפילו שיעים שמתנגדים לתפקיד שהוא ממלא בלבנון, ומאחוריהם נמצאת סעודיה. המתיחות הגוברת בין איראן וסעודיה על רקע הסכם הגרעין עם המעצמות גולשת גם לתוך לבנון, והמחנות היריבים בלבנון הנתמכים על ידי שתי המדינות הללו מקצינים את עמדותיהם זה כלפי זה. כולם יודעים מה תהיה ההשפעה על לבנון של מיליארדי דולרים העלולים להגיע לידי חיזבאללה מאיראן בעקבות ההסכם, שכן חיזבאללה יוכל לקנות פוליטיקאים, אנשי תקשורת וכלי תקשורת, נשק ותחמושת, והשתלטותו על לבנון תהיה רק שאלה של זמן. בשבוע האחרון פרצו הפגנות גדולות בבירות על רקע המצב, והצבא – הסר למשמעתו של חיזבאללה – הרג ארבעה מפגינים ופצע עשרות. כדי להגן על משרדי הממשלה הקיף אותם הצבא בגדר מבטון, והאזרחים השתמשו בה כלוח מודעות להביע את מחאתם על המצב. בין הסיסמאות שנכתבו על הגדר היו כמה מעניינות במיוחד: "תודה לממשלה על שסיפקה לנו את הדף הזה לכתוב עליו את תחושותינו", "מפלצות נמצאות מאחורי הגדר הזו", "גדר ההפרדה המעמדית", "גדר הבושה", "גדר הדיכוי", "אני מעדיף לחיות על הגבול עם ישראל", "אתם מסריחים", "סרסורי מועצת הגנבים" (=שיבוש של "ישיבות מועצת השרים"). בפייסבוק קמה קבוצת מחאה לבנונית בשם "אתם מסריחים". באחד מאתרי החדשות כתב לבנוני: "המפגינים חייבים לפרוץ לדאחיה (הפרבר הדרומי של בירות, מעוז חיזבאללה), פרבר הבושה של השיעים, משתפי הפעולה עם איראן ורוסיה, ולקטוע את ראשו של הנחש". הכוונה ברורה, נגד חסן נצראללה, שסיבך את לבנון במלחמה בסוריה שרבים בלבנון, גם בעדה השיעית, רואים בה מלחמה מיותרת. נצראללה מקפיד כל הזמן לטעון ש"אנחנו נמצאים במקום שבו עלינו להימצא", וכוונתו בשדה המערכה בסוריה. לבנוני אחד לקח סיסמה זו וצייר אותה על פח זבל, שנצראללה בתוכו... אלא שברקע נמצאת תחושה קשה שכל הלבנונים מכל העדות שותפים לה, והיא החשש שמלחמת האזרחים בסוריה תגיע גם ללבנון. מאז 2011, כעת פרצה המלחמה בסוריה, יש התנגשויות באופן כמעט קבוע בעיר טריפולי בצפון לבנון, בין שכונה מוסלמית סונית, באב אלתבאנה, ושכונה עלווית, ג'בל מוחסן. תושבי השכונה הסונית תומכים במורדים נגד אסד, ואילו תושבי השכונה העלווית נאמנים לשלטון של אסד. עד היום נהרגו בהתנגשויות בין השכונות עשרות אנשים. במחנה עין אלחילווה בדרום לבנון, ליד העיר צידון, מתנהלים קרבות בין חיילי תנועת פת"ח ובין קבוצה אסלאמית, "ג'ונד אלשאם", על רקע דרישתה של הקבוצה האסלאמית להתיר לה לגייס לוחמים כדי לסייע למורדים בסוריה, בעוד שתנועת פת"ח מתנגדת לכך מפחד שמא חיזבאללה ינקמו בפלסטינים בלבנון אם יתגייסו למורדים, כמו שאסד התנקם בפלסטינים במחנה ירמוכ בגלל שלא סייעו לו במלחמתו במורדים. המתח בין הפלגים הפלסטינים מעלה את המתח במחנות הפליטים האחרים בלבנון, וקיים חשש רציני שהקרבות בעין אלחילווה יגלשו גם למחנות אחרים. לבנון נמצאת על שפת התהום, וכל אירוע חריג עלול להפילה למלחמת אזרחים חמורה אף יותר מזו שראינו בין 1975 ו-1989. ישראל, אירופה והעולם כולו חייבים להיערך למצב כזה, שכן זרם הפליטים שיגיעו מלבנון עלול להזכיר את זה שמגיע מסוריה, ומעשי הזוועה שרואים בסוריה עלולים לחזור על עצמם בלבנון.
