ימים אלה, עשרת ימי תשובה, הם גם ימים של חשבון נפש. ואין לך חשבון נפש נוקב יותר מאשר חשבון נפש אישי, של האדם עם עצמו ועם מערכת יחסיו עם זולתו. ימים של חשבון נפש הם גם הזמן המתאים לערוך כאן, באופן חד פעמי, חשבון נפש שבמסגרתו נתייחס לשאלה שעולה מידי פעם בפי מקצת קוראינו, התוהים לפשר העלאתם של קהילות וציבורים חשובים סביבנו, על מוקד המבחן הביקורתי. ימים שבין כסה לעשור, לקראת ערב יום כיפור, הם שעת האמת. זה הזמן להשיב בכנות. אז ככה: הנימה הביקורתית באה קודם על יסוד הסלידה מן הצביעות, מן השקר ומהונאת דברים. והואיל והאומה הישראלית כולה, על כל הסתעפויותיה, הינה חטיבה אחת בעולמו של הקב"ה, וכל ישראל ערבין זה בזה, כי אז חלים על כל שלוחותיה מצוות "וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ", ו"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק". כשם שהקב"ה אמת, תורתו אמת וחותמו אמת, כך מצווה עלינו בכל ימות השנה ובוודאי בימי התשובה, לדבוק במידותיו – להסיט את השקר ולחתור לאמת: "מה הוא רחום אף אתה רחום"; מה הוא אמת, אף אתה אמת. האדמו"ר מקוצק, רבי מענדלי מורגנשטרן (תקמ"ז-תרי"ט; 1787-1859), שסלד מן השקר כמפני אש והניף את דגל האמת הצרופה, ללא שום פניות ועקמומיות, בבחינת תיקוב האמת את ההר, גילה לנו, חידש שלא זו בלבד שאסור לאדם לרמות את הזולת, אלא גם אסור לו לרמות את עצמו. "יכול יהודי להישמר מכל העבירות, ואפילו להיות מהדר במצוות, אבל אם אין בו אמת, כל עבודתו הרוחנית אינה אלא משחק". לשון אחר: מצווה הבאה על בסיס רמאות עצמית, איננה מצווה. עבודה רוחנית שכזו, לשיטתו, אינה אלא משחק, העמדת פנים, תיאטרון, סוג של ארטיסטיות! האמת היא שזו אינה רק תפיסת קוצק. זוהי יהדות במיטבה. "מדבר שקר תרחק". רמיה, הונאת דברים, שקרים שאדם משקר לעצמו ולסביבתו - מידות מגונות הן, ויש להוקיען. כלפי מה אמורים הדברים? כלפי הנהגות שונות שאימצו לעצמם ציבורים כאלה ואחרים, שאפילו כבר אינם חשים שהם משקרים לעצמם. איזון דמוגרפי גמיש בשל קירבת יום הכיפורים לא נאריך בזה. אבל אימרו אתם, היאך נגדיר יהודי טוב, ירא שמים, שמוצא לעצמו כל מיני קפנדריות הלכתיות שמסייעות לו 'להסתדר' עם מצוות מפורשות מדאורייתא: איסור ריבית (יש היתר עיסקא), חמץ בפסח (יש מכירת חמץ), שמיטת כספים (יש פרוזבול), בכור בהמה ('מוכרים' לגוי את הקיבה והוושט, אף שלעולם לא יעשה בזה שימוש) ועוד, והכל על פי דין. אבל דווקא בכל הנוגע למצוות שביעית, שבזמננו לכל הדעות אינה מדאורייתא, ואף ספק גדול אם היא מדרבנן, נתהפכו היוצרות: היהודי שלנו נעשה 'מאחְמ'ר' גדול ומעדיף את יבולי נוכרים רוויים בדם עַמנו, ועוד קורא לזה: "גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ"! נו, באמת... הקוצקאי היה מן הסתם רואה בהנהגה זו רק משחק. ומחמת קירבת יום הדין, לא נאריך. גם השמאל הקיצוני, שכרת ברית לא-קדושה עם הערבים, התמחה בהונאת דברים, במוסר כפול, בצביעות מרושעת: מצד אחד קריאה לנסיגה לשם שמירה על האיזון הדמוגרפי, ובו בזמן דרישה לקלוט רבבות מסתננים ופליטים איסלמיסטים, שרק יָפרו את האיזון הדמוגרפי. אזניו נאטמות לנוכח שוועת שכונות דרום ת"א, אבל יזעיק משטרה לסלק מסתננים שפולשים לבריכות השחיה שלו. הוא כמובן בעד כיבוד החוק, אבל גם בעד הפרת חוק בידי יושבי המשולש, הבידואים בנגב ושאר שונאינו. הוא מקדש את עליונות החוק, אך הופך כל מה שלא נוח לו, לאות מתה, ע"ע רמיסת החלטת ביהמ"ש שלא לקיים משחקי כדורגל בשבת. הוא מצדד בחופש הפולחן הדתי, אבל בתנאי שלא יחול על יהודים בהר הבית. הוא ייאבק למען חופש הדיבור, אבל משתלט על המיקרופונים ומפעיל משטרת מחשבות לסתימת פיות של שאינם הולכים בתלם. השמאל יגנה בתוקף מתנחלים היושבים על 'אדמות ערביות', אך יתענג להתנחל בנחת בבתי אבן של ערבים ביפו, בעין הוד, בטלביה; ובבתי יוקרה שנבנו על חורבות שייך מוניס, סומייל, מלחה ועוד. השמאל יפעיל אירגוני זכויות אדם למיניהם, אך ימלא פיו מים כשנרמסות בגסות זכויות האדם היהודי: מעצרים מינהליים, גירושים נוסח גוש קטיף, ועוד. השמאל יעתור לבג"ץ על כל סככה שבונה יהודי בארץ ישראל, אך יתייצב לימין הבניה הפראית הערבית משני צידי הקו הירוק. הוא בעד הסרת הגבלות מעל תנועת הפלשתינים, אבל מעולם לא הצטרף לדרישה להפעיל יד קשה כנגד מיידי האבנים במזרח ירושלים ובכבישי יו"ש. הכו בישראלים והצילו כך גם 'ידידינו האירופים', המטילים חרם אנטישמי, ברוח 'נומרוס קלאוזוס', על מוצרים מהשטחים, אך מסרבים להזדעזע מן הטבח האכזרי של מאות אלפי(!) אזרחים בסוריה ובעירק, בלוב ובתימן; מחיסול ברבארי של אוצרות תרבות עתיקים; ממכירת קרבנות 'המדינה האיסלמית' לעבדים ולשפחות; מעריפת ראשים והטבעות אכזריות; מהתגברות כוחם של אירגוני השריעה, המאיימים להטביע את אירופה במרחץ דמים, בדרך להפיכתה לח'ליפות איסלמית. העולם כמרקחה. מלחמת עולם בפתח. אירופה חשה נחת זרועה של נדידת עמים מהגדולות בהיסטוריה. הימין הקיצוני האנטישמי מתחזק. אבל את שרי החוץ האירופיים מעסיקה רק שאלת החרמת מוצרי ההתנחלויות. תגידו, הם נורמלים? הם לא מבינים שהחרמת מוצרים ההתנחלויות תגרום לפיטורי אלפי פלשתינים, שיידרדרו לזרועות הבטלה והניוון? הם לא מבינים שבסופו של דבר חלקם יצטרפו לדאע"ש או לרש"פ או לחמאס כדי להתפרנס מן הטרור, והאחרים יהגרו אליהם לאירופה? פעם השתמש הצאר הרוסי בסיסמת 'הכה ביהודים והצל את רוסיה', כדי להסיט תשומת לב נתיניו מהבעיות האמיתיות, וכיום נוקטים שרי החוץ האירופים באותה שיטה בזויה: הכה בישראלים, והצל את אירופה. שיא הצביעות. הסלידה מן הצביעות, כאן ושם, היא זו שמאחורי הביקורת כלפי מבקשי שכר כפנחס. הבה נייחל שבשנת תשע"ו, יתקיים בנו חזון הנביא זכריה, חוזה תקומת ישראל בארצו: "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ". "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה". גמר חתימה טובה!
