בירושלים מתחוללת בימים האלה, לא בפעם הראשונה וגם לא בפעם האחרונה, מה שבצה"ל אוהבים לכנות "מלחמה בעצימות נמוכה". מה שממש לא נמוך הוא המוטיבציה של הפלשתינים לפגוע בתושביה היהודים של העיר, ואם אפשר לרצוח - עוד יותר טוב. וכמובן להראות לכולם מי שולט באמת ברחובות העיר, בשכונותיה, בסמטאות העיר העתיקה, ומעל לכול - בהר הבית. מדינת ישראל לא ממש נוהגת בעיר כריבון, וברור שמצב בלתי נסבל שכזה לא היה מתקיים בשום מדינה מתוקנת בעולם. ארגז הכלים העומד לרשות הגוף היחיד שעליו אפשר להטיל את יהבנו, משטרת ירושלים, די מוגבל אל מול ההתפרעויות של הפלשתינים. ואפילו את יחידת הגדעונים לקחו מהעיר בשם הצורך בשינויים ארגוניים. אז בנוסף לצורך להבהיר לשוטרים כי בזו הפעם הם יזכו לגיבוי ממשי ולא רק בסיסמאות נבובות, עקב פעילותם במלחמה הזאת, ברור כי הם זקוקים לעוד כלים. אלה יסייעו לשנות את כללי המשחק שבו הפלשתינים מיידים אבנים ובקבוקי תבערה על יהודים, תוקפים אותם בדרכם לתפילה בכותל המערבי, וכל זאת באין מפריע. אישור להפעיל צלפים נגד מסכני חיים, יהיה גילם אשר יהיה; השבת הגדעונים הביתה ותגבור המחוז ביס"מים מרחבי הארץ ובמספר פלוגות מג"ב לתקופה מוגבלת, יגרמו לשינוי מבצעי משמעותי. הם גם ייתנו זריקת מרץ למורל של השוטרים ולמוטיבציה שלהם להמשיך לפעול יום ולילה למען ביטחון תושבי העיר. וליפי הנפש הזועקים בשם השמירה על זכויות הצד הלא נכון אומר: במלחמה כמו במלחמה.
