הייתה לי ההזדמנות בחיי ללמוד על תפקודם של חיילים רוסים בסוריה - ממש ממקור ראשון. במחנה שהייתי כלוא הגיע יום אחד בחור מליטא שהואשם בפעילות לאומנית למען הקמת מדינת ליטא עצמאית. (ואכן אחרי 8 שנים קמה מדינה כזו). בתור ציוני גאה הייתה לי סימפטיה מיוחדת ללוחמי חופש של עמים אחרים. התיידדנו. אחרי כמה חודשים של היכרות, גילה לי יונאס (כך שמו) את הסוד האישי שלו. מסתבר שבזמן שירותו הסדיר בצבא הסובייטי, הוא נשלח לסוריה בתור מדריך לשימוש בטילים קרקע- קרקע. יום אחד העמידו את כול החטיבה לפני מפקד וקראו בשמות החיילים המצטיינים. "אתה, אתה ואתה - מתנדבים לעזור לאחינו הערבים", נאמר להם. החליפו להם מיד מדים בלי אותות שיוך לצבא כלשהו, העמיסו אותם על ספינות מסע ושטו במשך יותר משבוע. בסוף הגיעו לעיר נמל (כנראה לטקיה) והמפקד אמר להם - הערבים נלחמים נגד יהודים ואנחנו עוזרים לערבים. זה היה כול ההסבר שקיבלו. אחרי זה פיזרו את החיילים לבסיסים שונים. יונאס הגיע לבסיס טילי קרקע –קרקע. בבסיס היו כמה מחלקות של חיילים סורים חסרי השכלה והיה קשה להדריך אותם בהפעלת הטילים. "היו איתי עוד כמה חיילים רוסים. לא ידענו כלום. לא נתנו לקרוא עיתונים. רק היה אוכל טוב. כול יום אכלנו עוף", סיפר אז. "שמענו מרחוק רעם של תותחים. חיילים רוסים פחדו מאד ובכו. הם הבינו שהביאו אותם למות והם לא חוזרים הביתה. הסורים התפללו כול הזמן. יום אחד קבלתי פקודה להעביר לחזית תחמושת. נסענו בשלושה נגמ"שים. נגמ"ש קדמי נפגע מיד. הייתי בנגמ"ש אחרון. חיילים היו המומים. קפצתי מהנגמ"ש לתת להם דוגמה אישית והתחלתי לפרוק את התחמושת. כדור פגע בארגז שהיה בידי ונפגעתי מהפיצוץ. הייתי בבית חולים חצי שנה. קבלתי אותות הצטיינות". כשיונאס השתחרר מהצבא הוא התחיל את הפעילות למען ליטא עצמית. כשנעצר (לאחר שתלה כרוזים ברחובות) אמרו לו שישמידו מתיקו הצבאי את כל סיפורי הגבורה שלו בסוריה ובתמורה יומתק עונשו משבע שנות מאסר לחמש "בלבד". בוודאי לסיפור יש כמה נקודות מעניינות. אבל כאשר אני שומע בימים אלה בחדשות העולם כי חיילים רוסים נערכים בסוריה אני נזכר שוב באי רצון והפחד של החיילים הרוסים לשרת שם. אפשר לתאר את הפוטנציאל הצבאי שלהם. ומה יקרה ברוסיה כאשר יתחילו להגיע ארונות המתים הראשונים משם.
