את הסכסוך הערבי ישראלי אנחנו סוחבים כבר שנים. הוא לא התחיל בשנת 67, כמו שהשמאל הישראלי אוהב תמיד לספר. הטרור הערבי החל איפשהו באזור שנות החמישים של המאה ה-18, בדיוק בזמן בה החלה עלייה והתיישבות יהודית לארץ ישראל. בעצם, את הסכסוך הערבי ישראלי אפשר להציג במשל. קחו משל לדוגמה: יש לכם וילה יפה ומפוארת. יום אחד הוצרכתם לטוס לחו"ל, ארזתם את עצמכם ואת הילדים ונסעתם. כשחזרתם הביתה גיליתם לתדהמתכם, שגנב פרץ לכם הביתה, והתמקם לו בנחת בחדר הילדים. בטעות מרה, במקום לגרש את הגנב, נתתם לו זכויות: הוא יגור בחדר הילדים ובתמורה יתנהג יפה. אבל מה, שלגנב לא התאימו התנאים. עבר זמן והוא החליט שגם הסלון בעצם שייך לו. אז הוא התיישב בסלון ושם רגליים על השולחן. כשאמרתם לו לחזור לחדר, הוא התחיל להשתולל ולצעוק, לעשות ימי זעם. שויין, אמרתם, שייקח את הסלון רק שיהיה בשקט! אבל מר גנב למד את השיטה. הוא הרביץ לילדים ושבר חפצים, ואתם, במקום לתפוס אותו ולזרוק אותו החוצה - נתתם לו "זכויות". עשיתם לו "מחווה" ונתתם לו עוד חדר ומרפסת. הנמשל העצוב, הוא תמונת המצב שלנו. זו ארצנו, אליה שבנו אחרי 2000 שנות גלות. במקום לכבוש את ארצנו כראוי ולגרש את אויבנו, השארנו אותם פה בהצטדקות הומנית אווילית. נתנו להם את התחושה שלא נעים לנו שכבשנו, אז עשינו להם תיאבון לעוד. אז עכשיו גם יפו שלהם, וגם תל אביב, גם רמלה, חיפה, עכו ולוד. שכנענו אותם שהם צודקים במלחמה הזו, חילקנו להם רובים כדי שיוכלו להלחם בנו, שיוכלו לבצע בנו אינתיפאדות, מלחמות וגלי טרור. אז מה הפתרון? הגיע הזמן לומר בקול רם - אנחנו הריבון, הארץ כולה שלנו. הגיע הזמן להחיל ריבונות יהודית על כל שטחי מדינת ישראל, כולל ביהודה ושומרון. הגיע הזמן לעודד טרנספר (העברת אוכלוסין), הגירה מרצון. להקצות משאבים ברעיון הטרנספר ולהתחיל לממשו. איננו מעוניינים להמשיך לחיות לצד עם החפץ במותנו, איננו מוכנים לחלוק איתם בית או לחלק להם חדר. אין לנו מקום מיותר לאויבים. הבית כולו שלנו, זו ארצנו.
