א. התייצבותו של נפתלי בנט לימין (או לשמאל?) השב"כ כשלעצמה היא לגיטימית אך מקוממת. הטלת פקפוק בגרסת עורכי הדין של העצורים היא לגיטימית אך כשאתה טוען שלא בוצעו כל עינויים כשהשב"כ לא הכחיש אותם כלל זה מקומם. השב"כ הכחיש אך ורק את ניסיון ההתאבדות, ואילו בנט הכחיש גם את העינויים. בעקבות הסחף שיצר בנט ובעקבות העליהום שיצרה הפצת הסרטון על ידי השב"כ והמשטרה, השב"כ הרשה לעצמו להכחיש כמעט הכל. חבל שבנט לא בדק בעצמו את הטענות. מנתונים שהגיעו לידיי מרבני יישובים של העצורים שהשתחררו, רבנים ממלכתיים לעילא ולעילא, עולה תמונה מזעזעת, לא פחות. עינויים והתעללויות היו ללא צל של ספק. האמת, אין לי ספק שגם בנט יודע זאת. ב. בנט המשיך במתקפה המתוזמנת. אלו דבריו בסטטוס שפרסם ביום חמישי: בנט בחדשות 2: "הציונות הדתית האמיתית היא פרופ' ישראל אומן, מרים פרץ, רועי קליין - ולא הבן-גבירים האלה". מי אלו הבן-גבירים האלה? הניצול הציני של הסרטון לצורך ניגוח דמויות שחלוקות עליך הוא מעשה בזוי. בן-גביר אמר במפורש שהרוקדים עשו מעשה מכוער, שהוא התנגד לכך ומתבייש בו. אז במה בדיוק אשם בן-גביר? הניסיון לצבור הון פוליטי על חשבון "הבן-גבירים האלה" הוא כשל מוסרי חמור. ג. בנט לא אדם טיפש. המתקפה לא באה בטעות, והוא מודע למחירים מבית שהוא משלם ועוד ישלם עליה. המתקפה שלו היא חלק ממהלך מחושב מאוד. בנט פוזל שמאלה אל מרכז המפה הפוליטית. המתקפה על בן-גביר באה לאחר אין סוף התנגחויות בסמוטריץ'. כל משפט שסמוטריץ' מוציא מפיו, זוכה אוטומטית להודעת גינוי מבנט. גם השמועות שיוצאות מלשכתו של בנט שבבחירות הקרובות יבוטל ההסכם עם תקןמה משדרות את אותו הקו. הציונות הדתית האמיתית של בנט שוברת שמאלה. ד. בנט הכניס לשורות המפלגה הציונית דתית האמיתית, מעל ראשי המתפקדים, את אלי אוחנה ואת ינון מגל. קצת אבסורדי שאחרי הסערות הגדולות ששני שחקני הרכש שלו גרמו, הוא האיש שמרשה לעצמו לקבוע מי הוא ציוני דתי אמיתי ומי לא. קצת ענווה לאח נפתלי לא תזיק.
