אני מעוניין בשורות הבאות לעשות סדר בגוונים השונים בעקבות סיפור דומא. 1. כמו רבים בציבור הישראלי אני מביע שאט נפש ממעשי דומא ומכל מעשה שהוא רצח, פגיעה בנפש או ברכוש והתעללות בערבים. אם אכן מעשים אלה נעשו על ידי יהודים עלינו לטפל בהם בכל הכלים הקיימים במדינתנו ובצורה החריפה והחמורה ביותר. 2. חובה בעת הזו לפעול לקרב ולחבק את המשפחות שנמצאות בסיטואציה בלתי אפשרית כאשר בניהם חשודים במעשים נוראים אלה. כולם בני ההתיישבות גם אלה שאנו חולקים עליהם, התנערות מכאב המשפחות איננה נכונה. אין בכך להוריד במאום משאט הנפש כלפי המעשים הנוראים שנעשו אם נעשו. ארחיב בהמשך על ההבדל בין הקבוצות השונות וההתייחסות אליהם. 3. חובה לתבוע שצדק יעשה בצדק. מותר וצריך לבקר גם מערכות שלטוניות ובוודאי כאשר יש חשש להתנהלות קשה - אבל אל לנו "לשפוך את התינוק עם המים" ולוותר או לפגוע במערכות הביטחון שהם בשר מבשרנו ורבים מהם מוותרים על הרבה מאוד בשבילנו ולביטחוננו. 4. לגבי החשדות להתעללות - ממה שנאמר לי בשיחות עם הגורמים השונים החקירה מתנהלת תחת צילום קבוע והתיאורים של העינויים כביכול לא היו. לא היה חשד להתאבדות, לפגיעה מינית לתליית נחקרים מתיחת איברים ועוד, הם הוכחשו על ידי השרים שנוגעים בעניין ועל ידי נוספים. כיון שלא הייתי בחדרי החקירה ולאור מורכבות הסיפור תבעתי שתוקם ועדת בדיקה בלתי תלויה. מטרת תביעתי היא לבדוק שלא חצינו את הגבול הדק בין חקירה חיונית לבין התעללות או מניפולציה. אני שמח מאוד על ההכחשה שיצאה מהשב"כ לאחרונה ולאור זאת אין כל סיבה למנוע ועדת בדיקה שתאשש טענה זו. 5. חשוב לעשות הפרדה בין הקבוצות השונות המרכיבות את ההתיישבות ביו"ש. לא הרי הרוב המוחלט של המתיישבים כקבוצת האנרכיסטים שכרגע נחשדת בהצתה בדומא. ההפרדה בין הקבוצות חייבת שתעשה ואם לא אנו נחטא לאמת. מבחינתי הקבוצה האנרכיסטית יהיה גודלה אשר יהיה היא קבוצה מסוכנת שאנחנו חייבים להתנער ממנה, להוקיע אותה ולהציב גבול ברור כמבוגרים אחראים ששם אנחנו לא נהיה ושלשם אנחנו לא נוביל את החברה. מטרתה הקיצונית מבקשת בכל דרך לקעקע את יסודות המדינה והחברה, יסודות המשפט, ואפילו הבטחון הצבא והרבנות - ובעצם כל ממסד שלטוני או ריבוני במדינת ישראל. אפשר להתווכח ולחלוק אבל לא לעשות מעשים המנוגדים לתורה ולחוק. גם כאן צדק עושים בצדק. לא בכדי יעקב אבינו שהבין את הנזק שעלול להיגרם אמר "עכרתם אותי בקרב יושבי הארץ" ובסוף חייו בפרשתנו ממשיך טוען ואומר "כלי חמס מכורתיהם" ורש"י שם: "אומנות זו של רציחה, חמס הוא בידיהם, מברכת עשיו היא, זו אמנות שלו היא, ואתם חמסתם אותה הימנו" מה שגורם ליעקב לומר בסופו של עניין - "בסודם אל תבוא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי, כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור" מי שעושה חור בספינה של כולנו איננו דעה ועמדה לגיטימית. עם זה ובאותה נשימה אל לנו להשחיר חבורה שלמה של נערים הנקראים "נוער הגבעות" חלקם אנשים אוהבי אדם ואדמה שלא יעזו לפגוע בנמלה. אמירות כוללות כנגד ציבורים שלמים מחטיאות את האמת ומונעות מאיתנו לעשות צדק בצדק. 6. כמי שמלווה בשנתיים האחרונות את מעשה ההתיישבות ביהודה ושומרון בכלל ובהר חברון בפרט כמי שמתמודד ללא לאות עם תפיסות ועמדות שמושמעות כלפינו הן בממשל האמריקאי הן באיחוד האירופאי והן בממשלת ישראל אין לי צל של ספק כי מעשים מהסוג הזה הם ירייה בראש מעשה ההתיישבות ולא פגיעה רק במשפחת דאוובשה. מצב אנרכיסטי זה עלול להוביל את דעת הקהל בישראל ובעולם לדברים קשים שאיננו מעוניינים בהם שיופעלו כנגדנו. גם בעניין זה יש לנו אחריות. מי שלא יעשה את ההפרדה בין קבוצה אנרכיסטית לבין הרוב השפוי ויכרוך בכריכה אחת את מעשיהם של אותם אנרכיסטים עם תביעתנו הברורה והחד משמעית למיגור הטרור, חיזוק ההתיישבות והרחבת הבניה והכרה צלולה במעשה הציוני שאנו עושים כאן בארבעים שנה האחרונות לא מבין שהוא שוב שופך את התינוק עם המים. אנו העם שהביא לחברה האנושית את האמונה בא-ל אחד, נלחם נגד הבערות והעצמת הכוחות האלילים, ובה בשעה אנו העם שדורש צדק ומוסר – "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". לא רק דורש אלא גם מיישם – מעשה ההתיישבות והביטחון הוא חלק מהצדק החברתי וההיסטורי, וצדק של התיישבות ובטחון נעשה על ידי מדינה וצבא בלבד! גם אם דרכנו ארוכה, וגם אם לעתים נראה לכאורה כי כבה אור צדקתנו – נזכור כי חושך לא מגרשים במקלות . נדרש ליישם את דברי הרב קוק בערפלי טהר – "הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה". שנזכה לבשורות טובות ולימים טובים של צמיחה של חיים ושל המשך התיישבות כאן ובארץ כולה.
