יתכן מאוד שעד ששורות אלה יראו אור, כבר יתפרסם ברבים כתב אישום או הצהרת תובע בפרשת הפשעים המיוחסים לעצורי מחתרת דומא, ואנחנו כולנו נזדעזע עד עמקי נשמתנו. ובצדק. מפני שלחלוטין ברור ש-99.999 אחוז מהמיגזר הציוני דתי על כל גווניו, רואה בפשע שנעשה בדומא משום רצח נטו. פשע שאינו יהודי, אינו תורני, אינו הלכתי. אם מי מהרוצחים, אם וכאשר ייחשף פשעם, סבור כי מעשיו הינם בגדר יהדות צרופה, טוב שיידע כי בעיני הרוב העצום של המחנה הסרוג לגווניו, מדובר בעבודה זרה של ממש. אין לנו בה חלק ונחלה. 'שלא שם חלקנו כהם'. אחר הדברים האלה, בואו נעיף מבט פנימה, אל תוך המחנה. מיד כשהופיעו ראשוני הרמזים בתיקשורת הממוסדת והחברתית, על כך שעצורי דומא הודו במעשים המיוחסים להם, ואף שיחזרו את המעשה הנתעב, התעוררה מקהלת ה'ממלכתיים' (במלעיל) ושפכה דברי שבח וקילוסין על חוקרי השב"כ, 'מיטב בחורינו'. הנימה הרווחת היתה, שהואיל וכולנו חייבים את בטחוננו לשב"כ, כי אז ברור, שלא ייתכן שהשב"כ טועה; ומי שנעצר, ראוי שייחקר לעומק. סוג של 'ממלכתיות' מתרפסת. הענקת מימד של קדושה, מעמד כמעט נבואי, למיטב בחורינו, שחלק ניכר מהם, כולל חוקרי תיק הרצח בדומא, הם סרוגים, כמו נחקריהם. בעולם הנוצרי בטוחים, שהאפיפיור לעולם לא טועה. בעולם ה'ממלכתי', גם השב"כ לא. אז, זהו, שגם השב"כ טועה, ואפילו בקנה מידה שערורייתי. עד כדי כך, שהשבוע מצאו לנכון שתי ערכאות בישראל – בימ"ש שלום וביהמ"ש המחוזי למחוז מרכז – לשחרר לביתו צעיר בן 18, רועה צאן בגבעות השומרון, שנחקר באכזריות סאדיסטית, מבזה ומשפילה, במשך חודש ימים, ובתוכם עשרים יום שבהם לא ניתן לו לראות עורך-דין. הנה מה שנעשה "כחוק", לצעיר שגם על פי הגדרת החוקרים עצמם, איננו שייך למעגל הנחקרים הראשון: לאורך החקירה הופעלה כלפיו אלימות קשה שכללה טילטולים, מכות, הטחת הראש בקיר, מתיחת הראש לאחור עד שהקיא. 'טובי בחורינו' צרחו באזניו שוב ושוב: אתה רוצח! אתה רוצח! כשטען שאין לו מושג היכן ומה בדיוק רצח, היכו אותו נמרצות. אולי כדי לעזור לו להיזכר. האליבי שבפיו לא עזר לו להשתחרר מהרמבו'אים האלימים. עשרים ותשעה יום ישב הבחור במעצר שווא. מרגע שהגדירוהו חוקריו עצור ביטחוני, הם הירשו לעצמם להתעלל בו חופשי חופשי, פיסית ונפשית. הוא הושלך לתא צונן שבו ישב בדד, ללא מיטה ורק עם מיזרון ודלי, ועם ארוחות במשורה. במשך ארבעה ימים רצופים נמנעה ממנו שינה(!). הוא נחקר ברציפות 23/4. למה רק 23? מפני שהוא קיבל גם שעה אחת ביממה של חופש. בשעה בודדת זו היה עליו לחטוף נימנום, לאכול, להתפלל, לקבל טיפול רפואי. במשך 23 השעות האחרות נחקר באינטנסיביות. כשצנח ראשו מחמת עייפות ובילבול וחוסר שינה, נמצא מי שהרים את ראשו, גם בכוח, או באמצעות סטירה מצלצלת, או מתיחת גרונו. מפליא שלאחר חקירה כל כך אינטנסיבית-אינקוויזיטורית, לא הודה הבחור גם ברצח ארלוזורוב. זה לא אומר שפשעים לא צריך לחקור. אבל בהחלט חובה לתהות, מניין שאב השלטון בישראל 2015, את הסמכות להתעלל בפראות, באזרחים שבחרו בפיאות מגודלות, זקני פרא וכיפות צמר בגודל של קערות מרק. אחרי 29 ימי עינויי גוף ונפש, מצאו לו משהו זניח: השתתפות בקטטה עם בידואים לפני כשנתיים(!). תגידו, אתם רציניים??? וכל העוולה הנוראה הזו נעשתה, כך נטען, בסמכות וברשות. על פי חוק. כאילו קיים חוק שמתיר פשע בחסות החוק. ואולי בעצם כן: גם בסדום הונהגו חוקי סדום. הכל התנהל שם כחוק, עד שבורא עולם החליט להשמיד את סדום על חוקיה הנבזיים. גם באינקוויזיציה התעמרו בקרבנות היהודים, רק על פי חוקי האינקוויזיטורים. הכל היה שם כחוק, ללא שום ספק. עכשיו רק נותר להרהר ולתהות, מה עובר על עצורי שב"כ ממעגל החשודים הראשון, אם אלה האמצעים הסאדיסטים שננקטו נגד מי שנחשב במעמד של המעגל השני. סליחה, חברים: גם אם רצחו, אין שום חוק שמתיר העברתם סידרת התעללויות נפשעות. וזה לא אומר כלל שהטרוריסטים האמיתיים מדומא, הינם נקיי כפיים. דינם של רוצחים לכלא. לא חשוב מאיזו עדה. אבל מי שחושב שהתנהגות 'מיטב הבחורים' היתה נכונה, שיואיל בטובו להרהר באפשרות, שגם בנו או נכדו נקיי הכפיים, יפלו יום אחד לידיהם של מיטב הבחורים. מיד כשנודעה זהותם המיגזרית של החשודים בפרשת דומא, החל מחול שדים טיפוסי של הטחת האשמות במיגזר כולו. נהרות של דיו כבר נשפכו בגנות דברי ההבל הללו. אין טעם להתייחס. ינבחו הכלבים והשיירה תמשיך לעבור. אבל לא רק בשמאל רוקדים על הדם. גם במיגזר החרדי, לפחות בזה המחזיק ב'השקופע' המעוותת. עיתון הביבים 'יתד נאמן', המבטא את ה'השקופע' הליטאית, שופך למדורה דם רע (27.12.15): "האם הימין הד"לי בעיקר הינו חלק מהמדינה ומהממלכתיות שלה או לא? (...) שוליו של הימין, אפילו הכי רחוקים (...), הינם בשר מבשרה של הציונות. (...) את כל השיבושים שלהם ניתן למצוא בערוגות הציונות", קובע כותב העיתון ששמו לקוח – ולא לשווא – מן הפסוק: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ (...) וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ". באותו יום ממש כתב מאמר המערכת של 'המודיע', עיתון החוגים החסידיים, דברים הפוכים ממש, בנחת ולא מתוך רוע: "גם אחרי שרבני ומנהיגי הציונות הדתית (ב'המודיע' אין מקום לביטוי הגנאי: 'הד"לים'), פירסמו כרוזים והצהרות על עמדתם בפרשה, השוללת ומתנגדת מכל וכל למעשים כגון אלו, לא חדלים גורמים בשמאל ובתיקשורת, לנסות ולהטיל עליהם את האחריות לאירוע, שהם מגנים מכל וכל". ראו מה ביני לבין חמי.
