הדברים שאמר מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל בפני אנשי 'שוברים שתיקה', מצביעים על עובדה אחת: אין הבדל מהותי בין אלון ליאל ליגאל עמיר. אלון ליאל מצדיק את התפיסה הערכית שהובילה לרצח רבין. כי מה אומר אלון ליאל? נכון שאני במיעוט מבוטל, אבל אני המיעוט הכי חכם, הכי יודע, לא כמו ההמונים הנבערים מדעת שלא מבינים את המצב. אני הקצפת של העוגה שמבין יותר טוב מכולם מה דרוש לעם ולמדינה. ולכן אני אקבע להמונים את המצב, בדרכי שלי הכוחנית, בניגוד למה שהרוב חושב או קובע. או כלשונו: "יש לך לגיטימציה של שני אחוז, של האנשים הכי מוסריים, הכי נבונים, שמסוגלים לראות 20 שנה קדימה, שלא שטופי מוח של הפרופגנדה הימנית המשיחית... אם אתם חושבים שאתם צודקים, אתם לא חייבים הסבר לאף אחד." והרי זה בדיוק מה שחשב יגאל עמיר: נכון שהרוב הדמוקרטי לא איתי, שיש לי לגיטימציה של שני אחוזים, אבל אני מבין יותר טוב מהם את האסון שהממשלה הדמוקרטית הנבחרת מביאה למדינה, ולכן בדרכי הכוחנית אני אשנה את המציאות. לעזאזל הדמוקרטיה... בדיוק כמו שחושב אלון ליאל. אלון ליאל, בניגוד ליגאל עמיר, לא לקח נשק והשתמש בו, כי הוא לא נזקק לכך. כי לאלון ליאל יש את הרוח הגבית של המערכת הבינלאומית שכבר מזמן השתכנעה מהפרופגנדה הפלשתינית. מה שלא היה ליגאל עמיר. אחת הטענות הפופוליסטיות בשמאל היא שיגאל עמיר רצח את הדמוקרטיה. אין עיוות גדול מזה. יגאל עמיר לא רצח את הדמוקרטיה. הוא רצח ראש ממשלה בישראל. הדמוקרטיה בישראל נותרה איתנה ויציבה גם אחרי רצח רבין ז"ל. מי שמנסה באמת לרצוח אותה הוא אלון ליאל.
