עוד ריצת האמוק של הסכינאים נמשכת, והממשלה החליטה להגדיל את מכסת העובדים הערבים מיהודה ושומרון. אקט של אמונה בים של ספקות וחשדות. ימים אחדים לפני כן, בנאום מכונן, הודיע ראש הרש"פ מחמוד עבאס בנחרצות שאין לו כל כוונה לפרק את הרשות, בה הוא רואה הישג חשוב של העם הפלסטיני. בכך פורק מחנה השלום מאחד מכלי נשקו, האיום שאבו-מאזן – ראה למשל שלום ירושלמי, 'מקור ראשון', 8.1.16 : "ימסור את המפתחות", יעביר לישראל "את ניהול חייהם של מיליוני פלסטינים", וכתוצאה מזה "ישראל אולי תתמוטט בעצמה מול המעמסה הבלתי אפשרית החדשה." לא הכל שותפים לחששות האלה ופוחדים לקבל את המפתחות. מכל מקום, אבו-מאזן הכריע: הוא לא יפרק את הרשות כדי לשים קץ "לכיבוש" כפי שאיים השמאל, ובכך העניק אורך נשימה לסטטוס-קוו, שנוא נפשו של מחנה השלום. גם הסיכוי לחסל את הסטטוס-קוו ע"י מו"מ לשלום הוכה אנושות בנאומו של עבאס, כאשר מוטט את עמוד התווך של כל תכניות הנסיגה, "הגושים", ופסק: כולם ייאלצו לצאת - מהגושים, כמו מעזה! מעתה, מי שהשלה את עצמו ש'השלום' יחייב גירוש של 100.000 'בלבד' ( עלות של כ- 150 מיליארד שקל, פי 10 ממחיר ההתנתקות: 15 מיליארד), יצטרך לחשב מחדש לפי 450.000 מגורשים. הוא יגיע למספר שישבור את גבה של המדינה. עבאס זקוק עדיין לרש"פ כפיגום, עד שתושלם בנייתה של מדינה פלסטינית שתקום מכוח האו"ם והמעצמות, לא כתוצר של הסכם עם ישראל. דא עקא, שהעולם טרוד בעסקיו ולא יתפנה לכפות 'פתרון' על ישראל עד ש'הסכסוך' לא יחזור לכותרות בצורת אינתיפאדה – נשלטת, מדודה, "עממית". כמו ז'בוטינסקי חושבים גם ברמאללה ש"שקט הוא רפש", קרי: סטטוס-קוו ודו-קיום לצנינים הם בעיניהם, ולכן קראו לחרם. אולם ההמונים המשיכו לנהור לקניון מלחה ולרמי לוי ומאות אלפים מתפרנסים בתוך הקו הירוק ובהתנחלויות. ערביי ישראל הולכים ומשתלבים במערכות המקצועיות של היהודים מרפואה עד היי-טק, בירושלים התופעה הזו מחלחלת גם אל ערביי 67' – ומשם ל"גדה" הדרך קצרה. נגד זה נשלפו הסכינים והממשלה, המטפחת את הדו-קיום למרות הכל, נוהגת בחכמה. האם ישרוד הסטטוס-קוו את האינתיפאדה החדשה? אם תארך ואם תידרדר לנשק חם, אין סיכוי. בסופה נמצא את עצמנו במצב חדש, שאלה קווי המתאר שלו: כחצי מיליון מתנחלים לא יסכימו עוד להיות נתונים לממשל הצבאי ולחוקיו, שנועדו לאוכלוסייה הכבושה שבעצמה כבר השתחררה מהם. הם גם יסרבו לחיות במשטר של הקפאה, בעוד מתחריהם הערבים בונים ומתפתחים בטירוף, בין היתר בעזרת ממשלת ישראל. הרשות הפלסטינית תפורק, ומכל מקום לא תישלט עוד ע"י ארגוני הטרור פת"ח ואש"ף. לתקופת ביניים ייתכן וישוב הממשל הצבאי (שלא בוטל ע"י אוסלו!) ולתושבים תוצע אוטונומיה נדיבה בניהול כוחות מקומיים במקום השנואים מתוניס. האוטונומיה הזאת תצטרך לעבור ניקוי וחיטוי של מערכת החינוך ממורים וחומרי לימוד נאצים ואנטישמים, האוצר שלה יטוהר מגניבות ושחיתות וסוף סוף יוקמו מערכות הניקוז וטיהור השפכים, הכבישים והמעברים שהעדרם חונק בזדון את יישובי היהודים. מי מפחד מיהודה ושומרון? לפני אוסלו, כאשר המדינה היתה צעירה וחלשה ב-20 שנה, הממשל שלה לא כשל ולא קרס. זו אוסלו שחיסלה אותו בהתנדבות. האינתיפאדה הזאת תחסל כנראה את הסטטוס-קוו, אך לא את הדו-קיום. כמו ההתנחלות היהודית, הוא כבר חלק ממרקם החיים.
