סיפור אמיתי. אתמול בערב בדרכי מירושלים לדולב, לקחתי טרמפיסטית, נערה כבת 20. ברדיו דיווחו על זריקות אבנים בכביש 443. "אתה לא מפחד?" שאלה אותי הנערה, עכשיו אבנים, בתחילת השבוע ירי על רכב בצומת דולב טלמונים". גימגמתי לה משהו מצ'ואי, "לא, אני לא מפחד, התרגלנו". בדרך נכנסנו לתדלק בתחנת הדלק בגבעת זאב. כעבור רבע שעה דיווחו על דקירות בתחנת הדלק בגבעת זאב. "לא רוצה להיות הבאה בתור!!", אמרה לי הנערה, התקפדתי במושבי בכיסא הנהג. ואז המשיכה ושאלה: ואיפה אתם המבוגרים? איפה מועצת יש"ע, למה היא לא עושה כלום? השאלה נשארה באויר, והיא המשיכה והפטירה: מילא שר הביטחון, הוא עסוק בלפנות יהודים מחברון. מילא הרמטכ"ל הוא עסוק בלתת עצות על הקלות לפלסטינים. אבל אתם המבוגרים בהתנחלויות ומועצת יש"ע למה אתם שותקים? נזכרתי בהפטרה שקראנו בשבת הקודמת ב'שירת דבורה': "בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן- עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת; וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ" כשיצאתי מהרכב הרהרתי בדבריה של הנערה, כמה זמן נמתין עוד ל "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל". האם באמת אין למדינה מה לעשות חוץ מלפנות יהודים מחברון, לתת הקלות לפלסטינים, ולהתחייב לתפוס את המחבל שבדרך כלל נתפס או 'מנוטרל' על ידי אזרחים? מישהו יכול להסביר למה לא נהרס ביתו של המחבל מגבעת זאב עוד הלילה וביתם של המרצחים מבית חורון עוד אתמול בלילה, אה כן, בג"ץ... אנחנו מקבלים ושותקים. מישהו יכול להסביר למה הטלויזיה הפלסטינית ברמאלה ובעזה ממשיכות לשדר כשהן כלי הסתה ממאירים? אה כן, אבו מאזן אמר לכתבים הישראליים שהוא נגד אלימות... מישהו יכול להסביר למה הכיכרות והאנדרטאות על שם הרוצחים הותיקים והישנים עדיין לא נחרשו ונהרסו? אה כן, ההקלות של מערכת הביטחון. תגידו לי אתם המבוגרים מה לענות לטרמפיסטית הצעירה?
