במסגרת התוכנית "שניים אוחזים" ברשת ב' של קול ישראל (28.01.16) התקיים דיון בין המראיינים נדב העצני ונילי אושרוב לבין האורח, פרופסור מעוז עזריה, על המושגים עלייה וירידה ועל משמעויותיהם, הן הלשוניות והן הערכיות, בהבדל מסתם הגירה בין ארץ לארץ. לקראת סופו של הדיון אמר עזריה ש-"הרעיון שיהודי יכול לבחור איפה לגור הוא רעיון גדול, הצלחה גדולה של הציונות, זה לא היה כך עד 48". לכאורה, בעולמנו ובזמננו, במאה ה- 21, יהודים יכולים לבחור איפה לגור: בישראל, בארצות-הברית, באוסטרליה, באירופה, ואפילו – למרבה הבושה – בגרמניה. לכאורה יהודים יכולים לבחור איפה לגור. רק לכאורה! מדוע לכאורה: כי חופש בחירה זה נשלל מיהודים דווקא כאשר מדובר במחוזותיה ההיסטוריים של ארץ ישראל. דווקא כאן מוצגים יהודים ככובשים זרים וכמי שבמסגרת "הפתרון" אסור להם להתגורר במקום. איך אמר בצדק (הפוך) השגריר האמריקאי דן שפירו: "דין שונה ליהודים ולערבים". ואמנם, לערבים מותר לבנות, להתפשט ולתכנן את עתידם, כאשר המעצמות הקולוניאליסטיות בוחשות בקדרה ומממנות את פעולותיה ושחיתויותיה של רשות הטרור הפלשתינאית, אבל הכל – הן האמריקאים והאירופים המסמנים את מוצרי ההתיישבות היהודית, והן השמאל הגזעני בתוכנו אשר ויתר על השלום ועל "השלום" ומסתפק בגירוש יהודים מבתיהם בארצם – שוללים את זכותם של יהודים לבחור איפה לגור. הקוזאקים הנגזלים של השמאל/תקשורת חוזרים שוב ושוב על שקר "הכיבוש" ומתעלמים מכך שהצד הכובש בארץ ישראל איננו הצד היהודי. הקרן לישראל חדשה – המתפקדת כקרן לישמעאל חדשה מסוכנת ומיותרת – מזרימה כספים לארגוני "שלום" המסמנים מוצרים של יהודים בלב ארצם ולארגוני "זכויות אדם", אלא אם כן מדובר ביהודים. הברית הבלתי קדושה של כל הנ"ל זוממת טרנספר גזעני – תחת שמות הקוד "תהליך השלום" ו"פתרון שתי המדינות" – וכל זה אינו מפריע לכל הנ"ל לראות בעצמם עלית נאורה, מתקדמת ושוחרת שלום. צביעות עכשיו!
