דומני שאם ננסה לתמצת במשפט אחד את כל האתגרים בפניהם ניצבת החברה החרדית כיום, נאמר שהחרדיות לא מצאה דרך לתת סיפוק ומענה למי שלא מצא את מקומו מול הסטנדר . שלוש הנקודות החשובות שהעלה אבישי בן חיים בסדרת הכתבות המדוברת שלו, נראות קשורות זו בזו. 'שלטון המרנים' מסמל שאין לנו אלא תורה וממילא הגדול ביותר בתורה הוא הקובע בכל עניין בחיי החברה. 'חברת הלומדים' אומרת, העולם הזה הוא הבל הבלים ולא נותר לנו אלא להסתגר בבית המדרש. 'חומות הגטו' גם הן נועדו להגן על החברה החרדית מפני כל משהו שאינו תורני במובהק. גם התופעה הצפויה של ניצני הפמיניזם החרדי שצומח בימים אלו קשורה לכך, כי אם מה שחשוב זה לימוד התורה הנשים עלולות להרגיש שאין להם ערך עצמי, וכשהן הולכות לאקדמיה ומפתחות קריירה משגשגת היכולת שלהן להתבטל בפני הבעל האברך רק כי הוא לומד גמרא, הופכת למורכבת יותר. ובאמת, לכאורה התפיסה הזו נכונה. אם יהודי בא לעולם כדי לקיים מצוות, והמצווה החשובה ביותר היא לימוד תורה אז ברור ש'אין לנו אלא תורה'. ברור שגדול הדור קובע הכול , ברור שחברת הלומדים היא האידאל הנשגב ביותר ואם לשם כך צריך חומות אז נגביה אותם יותר ויותר. נחריף את המאבק במודרנה לגווניה. אם אותו אידאל שביסס החזון איש בשנות קום המדינה היה יכול להמשיך כמות שהוא עוד עשרות שנים, לא היה כל צורך להתעורר. כמובן היה ניתן לדון כדרכה של תורה האם זהו האתגר האמתי, אך סוס טוב לא מחליפים. אך כעת, כשהאתגרים העומדים בפני 'חומות הגטו' רק גדלים והולכים, צריך אומץ לחשוב בכיוון אחר. לא רק לכבות שריפות, לא רק לעסוק עוד ועוד בהגבהת החומות, אפילו לא להסתפק בליצור סוגים שונים של סינתזה בין החרדיות לישראליות, בלי לתפוס את השור בקרניו, לחזור לשורש הדברים ולברר את חובת האדם בעולמו. האגדה אומרת שכששאלו את החזון איש מתי עוד בהיסטוריה כולם ישבו ולמדו, הוא ענה שאחרי חורבן אירופה צריך שני דורות 'רק תורה'. שני הדורות הללו כבר חלפו ואם נסכים שדרך ההחרמות והמלחמות עומדת לקרוס, השאלה הנשאלת היא - אם לא 'רק תורה' אז מה כן? מה הייעוד? מהו החזון ולאן שואפים? לא כדאי להתעלם מההצעה של הרב קוק, שהוא אולי האדם היחיד בהיסטוריה שבנה הגות שלמה, ששקללה את לקחי הגלות וגם מכוונת עד קץ הימין. הרב קוק טוען שבגלות מטרתנו הייתה רק ללמוד, ללמוד כדי לשרוד רוחנית בין ים של גויים. אך המצב הטבעי של עם ישראל הוא שהוא חי חיים מפותחים ומלאים בארצו, בונה חברת מופת ששואפת להאיר את העולם באור האמונה. מצמד המילים 'אור לגויים', חובה שאולי משתלשלת ממצוות קידוש ה', נגזרת כל השקפת הציונות הדתית. כי כדי להתקדם בכיוון הזה, צריך לבנות מדינה שתהיה מודל לחיקוי לעולם כולו, מה שנותן ערך דתי לציונות, לצבא, לכלכלה, לתקשורת ולכל מה שדרוש לבניית מדינה מודרנית, שמעל הקומה החומרית המפותחת שלה ניצבת הקומה הרוחנית שמאירה כל חלק מהמערכות הקיימות בה. כך גם אפשר למצוא ערך דתי לפמיניזם, כי אם המטרה היא חברת מופת אז לאישה שחיה בצורה נכונה יש תפקיד לא חשוב פחות מאף אחד אחר. אם נער הגיע למסקנה שהוא 'לא בנוי לתורה' והוא לא מכיר שום ערך אחר, הוא עלול להתקלקל מבחינה רוחנית כשהוא עוזב את הגמרא. אך אם בונים חזון איך לכל אחד יש תפקיד, לכל נער יש ייעוד ומטרה, קל יותר לפתור את האתגרים השונים בלי לרדת מבחינה רוחנית. מי שסובר שאין בעיה בחברה החרדית, או לחילופין משוכנע שהדרך המסורתית של הגבהת החומות עדיין אפקטיבית, אזי אין לו צורך ברב קוק. אך אם מחפשים אחרי דרך אחרת, דרך כוללת, ייתכן מאד שבידי הרב קוק מצוי המפתח לפתרון האתגר הנוכחי של החברה החרדית.
