ח"כ ענת ברקו צדקה אתמול בכל מילה כשאמרה בנאומה בכנסת, כי אין עם פלשתיני, כי אין את האות פ' בשפה הערבית. "אני רוצה לחזור להיסטוריה, מה בעצם המקום שלנו כאן לגבי ירושלים, לגבי פלשתין, שכמו שאמרנו אין אפילו פ' בערבית, כך שהמונח המושאל הזה גם הוא שווה עיון". מי שגילו בורות מוחלטת, בוודאי בהיסטוריה היהודית, היו כל אלו שתקפו אותה. אלו העובדות ההיסטוריות, שעליהן אין ויכוח: כשלון מרד בר-כוכבא בתשעה באב בשנת 135 לספירה, יותר מחורבן בית-המקדש, סימל את אובדן התקווה באותה עת, שעדיין פיעמה פה ושם בלבבות יובל שנים אחרי חורבן הבית, להחזרת הריבונות היהודית לארץ. הריבונות הזו לא חזרה כידוע עד דורנו, כ-1,800 שנה. הרומאים, מרוצים מניצחונם, השתלטו על הארץ, היגלו את רוב יהודי יהודה והחלו בניסיונות למחוק ממנה כל זכר יהודי. אחת הדרכים היתה הענקת שם חדש לארץ-ישראל: פלשתינה. בט' באב, באורח סמלי, נולדה המילה 'פלשתין'. הרומאים, מתוך הבנה עמוקה של חשיבות השימוש בשמות, שינו את השמות היהודיים של הארץ. ירושלים שוקמה כעיר רומית אלילית ונקראה 'איליה קפיטולינה', על שמו של הקיסר איליוס אדריאנוס. אדריאנוס, ברשעותו, ביקש אף לעקור כל זכר לקשר בין היהודים לארץ-ישראל, ושינה את השם יהודה ((Judaea לשם 'סוריה (סיריה) פלשתינה' ( (Syria Palestina. השם 'פלשתינה', המוזכר לראשונה בכתבי הרודוטוס - היסטוריון יווני מהמאה החמישית שכתביו מבוססים על ביקוריו במדינות הים-התיכון ובאסיה - לא היה מקרי. הוא נגזר מהשם 'פלשת' - ארץ פלשתים. פלשתינה היתה רק אחת משלוש פרובינציות רומיות שהיוו את ארץ-ישראל על פי חלוקתם. החל מהמאה החמישית נקראו כל שלוש הפרובינציות הרומיות בשם 'פלשתינה': פלשתינה פרימה (הראשונה), פלשתינה סקונדה (השניה) ופלשתינה טרטיה (השלישית). רק מאוחר יותר, בימי הכיבוש הצלבני, נסוב השם על כל חלקי ארץ-ישראל. אין פלא שהערבים אימצו בהתלהבות את השם שנועד ביסודו למחוק כל זכר יהודי. כשכבשו הערבים את ארץ ישראל במחצית השניה של שנות השלושים של המאה השביעית, הם נאלצו לחפש לעצמם שם לארץ, שמעולם לא היתה שלהם ולכן מעולם לא היה להם שם ערבי עבורה. כך אימצו את השם הרומי 'פלשתינה', בעוד החבל הצפוני נותר בשם 'סוריה'". את השם הזה אימצו כחלוף 1,500 שנה ערביי ארץ-ישראל, כשיצאו למאבקם בתנועה הציונית, שבאה לגאול את הארץ מכובשיה ולהשיבה לבניה האמיתיים, היהודים. איך אומרים אש"ף באנגלית? ההוכחה שלא מדובר בשם ערבי מוצגת בעובדה, שבשפה הערבית לא קיימת כלל ההברה 'פּ'. הערבים כידוע אינם מסוגלים כלל לבטא הברה זו, והופכים אותה בפיהם ל'בּ'. רבים מהקוראים בוודאי מכירים אין ספור הלצות על ה'בַּילבּלים הירוקים' שזורעים הערבים בשדותיהם, על 'בּרחים' שהם שותלים בגינות ומוכרים, על בקשתם בשפה האנגלית 'בּליז' או שהם 'מתים מבּחד'. כך הם גם מבטאים עד היום את שם הארץ אותו אימצו, 'בּלשתין'. בשנים האחרונות, בעיקר מאז קם האירגון לשיחרור פלשתין, ניסו רבים לסרס את השם כדי להוכיח את ערביותו העתיקה, ולקרוא לו 'פלשתין', בפ' רפה. כמעט היינו משתכנעים, אלמלא נזכרנו שבאנגלית בכל זאת כותבים זאת ב-P ולא ב-F. עובדה: אירגון הגג של זרועות המחבלים למיניהם הקרוי בעברית אש"ף, קרוי באנגלית P.L.O ולא .F.L.O. זכרו מעתה: המילה 'פלשתין', בכתיב המקורי ולא המסולף, צריכה להיכתב ב'פּ' דגושה, עם 'ש' ו-'ת' ולא ב"פ" רפה עם 'ס' ו-'ט' כפי שסילפו הערבים. שהרי זו כלל איננה מילה ערבית. ונקודה אחרונה, מעניינת לא פחות: שמואל כץ, בספרו 'לא עוז ולא הדר' מספר על 'הרצאה' שהשמיע בשנת 1977 באזניו של ג'ימי קרטר, אז נשיא ארה"ב, בשעת ביקורו של מנחם בגין בבית-הלבן. "...בכל השפות הלועזיות היתה ארץ פלשתין מזוהה באורח מוחלט עם ישראל. בשמותיהם הלועזיים של מוסדות ציוניים, בטאונים ציוניים וקובצי שירים ציוניים, הובא התואר 'פלשתיני' באורח טבעי ביותר. קרן היסוד - קרן הבניה של ארץ ישראל היהודית - נקראה באנגלית 'קרן היסוד הפלשתינית'. חג ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, כונה בארה"ב 'יום האילנות הפלשתיני'. ארגון הסיוע להסתדרות העובדים כונה באנגליה 'הליגה לפלשתינה הפועלית'. הגוף האחראי היום לאיסוף כספים למען ישראל והמכונה 'המגבית היהודית המאוחדת' כונה בעבר 'המגבית הפלשתינית המאוחדת'. ולהבדיל: באותה תקופה, כבדורות קודמים, כלום לא הושמעה מדי פעם בחוצותיהן של בירות אירופה ובמקומות אחרים, קריאת הבוז המפורסמת: 'יהודי מלוכלך, חזור לפלשתינה!'?" ('לא עוז ולא הדר', עמ' 90). כנראה שצדקה גולדה מאיר ז"ל המנוחה, כשהתעקשה על האימרה, שציניקנים ניסו ללגלג עליו ללא הצלחה: "גם אני פלשתינית". בפּ' דגושה, כמובן.
