חידה היא, וככל הנראה חידה תישאר, במה זכו העיר באר שבע ומקוואותיה, לאחד את התנועה ליהדות מתקדמת ואת התנועה ליהדות מסורתית (בעברית פשוטה רפורמים וקונסרבטיבים) ולשלב ידיהן בתביעה להרשות עריכת טקסי גיור במקוואות שבתחומי העיר באר שבע המופעלות בידי המועצה הדתית שבעיר.

אני מבקש לצאת מנקודת הנחה שמקוואות באר שבע אינן נבדלות לטובה משאר מקוואותיה של מדינת ישראל, שאמנם כמאמר התנא "ארץ ישראל ומקוואותיה טהורין הן", אולם אין בטהרתן כדי להעלים את עליבותם היחסית, את הטחב וכתמי העובש ואת מבטן החודר, הנוקב והבלתי ידידותי בעליל של הבלניות המפשפשות בדקדקנות אחר שאריות לק ושערות סוררות החוצצות מפני טבילה כהלכתה.

סיפורי הזוועה וההשפלה של נשים מסורתיות ושל מתגיירות על החוויה המזעזעת של טבילה במקווה זוכה תדיר למחזות, קובלנות וכתבות תחקיר נוקבות שהביאו למיזמי טבילה מאירי פנים (מפה לאוזן לוחשים, שבגבעת שמואל מופעל מקווה מפואר שמימיו זכים וריח יסמין נישא באוויר עם בלניות חייכניות עוטות פפיון המגישות לטובלות מיצים טבעיים ושטרודל תפוחים ריחני טרם טבילה לצלילי התשיעית של בטהובן).

הגיור הרפורמי והקונסרבטיבי מנסה שנים רבות לקבל הכרה ממסדית במדינת ישראל. בעיקשות ובהתמדה מעוררת כבוד, בלא לאות והרמת ידיים, פעם אחר פעם חוזרים הרפורמים והקונסרבטיבים ועותרים לבג"ץ, ועוד דונם ועוד עז, צעד אחר צעד מתכרסמת שליטת ההלכה בשערי הכניסה לעם היהודי.

הפעם דומה שנחצה עוד קו אדום. בג"ץ בהרכבו הבכיר: הנשיאה נאור, המשנה רובינשטיין והשופט ג'ובראן, קיבל את ערעורם של הרפורמים והקונסרבטיבים על החלטת ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע וחייב את משרד הדתות לאפשר בכל המקוואות הציבוריים ברחבי הארץ לאפשר ל"בתי הדין" של התנועות האלה להיכנס למקוואות ולטבול את המתגיירים והמתגיירות שעברו את הקורסים לגיור שמפעילות תנועות אלה.

את פסק הדין כתב השופט חובש הכיפה, אליקים רובינשטיין, כאשר חרף העובדה כי המרת דת (גיור של גויים) הנעשה באורח פרטי אינו מוכר (עדיין) בארץ, ולמעשה בחוק יוחדה פעולה שכזו לבתי הדין הרבניים הממשלתיים ולרבנות הראשית הממלכתית, פעולה שיש בה אלמנטים של זיוף והתחזות עד כדי פלילים כשהיא נעשית על ידי אדם פרטי, בחר השופט להתעלם מצדדים בלתי סימפטיים אלו, וחלף הטבילה במקווה הקונסרבטיבי בקיבוץ חנתון, או במימי הים התיכון מעתה יאלצו המועצות הדתיות והרבנים המקומיים להעמיד את המקווה לרשות הרפורמים ואלה כבשו עוד מאחז.

דעתו של השופט רובינשטיין לא נתקררה, תוך שהוא מבסס את פסק דינו על ק"ן עקרונות שוויון וטענות אפליה עד שגרר לפסק את הנצי"ב מוואלוז'ין ופרושו "העמק דבר" בוורט הידוע על אנשי מגדל בבל וחוסר סבלנותם המופגן כלפי מי שלא ישר קו אידיאולוגי עם דעת הרוב. עצמותיו של הנצי"ב נרעדות בקברן עם השימוש שנעשה בפירושו שעה שעמדת כל פוסקי ההלכה, גם המתונים שבהם, היא לפסול את הגיור הרפורמי ככזה מכל נפקות (ר' מאמרו של הרב יעקב אריאל תחומין יז עמ' 177), כשם שגם שופטי ישראל לדורותיהם, חילוניים ודתיים כאחד, נמנעו מקבלת גיורים כאלה על פי חוקי המדינה (ר' מאמרו של השופט צבי טל בתחומין יז. עמ' 189 וההפניות שם).

לרפורמים ולקונסרבטיבים לא בדיוק משנה קבלת מצוות, לא מצוות קלות ולא חמורות והמתגייר הפוטנציאלי יוצא ידי חובתו בשינון "אל הציפור" של ביאליק כסימן ואות לצירופו לתרבות הישראלית יהודית.

גם טבילה במי מקווה טהרה, על ההלכות המסובכות של השקה וזריעה, וגם דקדוקי החציצה, אינם אבני יסוד במשנתם, ובקלות יחסית היו מבצעים את טקסי הטבילה בבריכת השחייה העירונית או בספא סמוך בוהקים בניקיונם.

לאדם אין זכות קנויה להתגייר, ולא כל הרוצה לנטול את השם בא ונוטל, כשם שגם לא כל אדם מוסמך ויכול להכריז על עצמו כבית דין המוסמך לגייר. כמו שבג"ץ כופף את הרבנות וכפה עליה מתן כשרות ותעודות הכשר לבתי מלון (פרשת רסקין) ומשחטות (פרשת אוסבולסקי) בניגוד לדעת ההלכה, כפה הפעם על הרבנות להכשיר את הליכי הגיור האלטרנטיביים והטביע עליהם חותמת של כשרות.

המוקש שהניחו הרפורמים והקונסרבטיבים על סיפו של בית המשפט הופעל. בית המשפט בחר לדרוך עליו ולהצית מחדש את אש המחלוקת שספק אם ארבעים סאה של מים שאובים יכבו את הלהבות הלוחשות.

חוששני שלא ירחק היום ובית המשפט, ברוח ימים אלה, יורה לבטל בבתי הכנסת את עזרת הנשים ולחייב תפילה שוויונית, כאשר מקופחים שלא קיבלו כבר חודשיים "שישי" יעתרו לבג"ץ על שימוש מפלה במשאבי הציבור. שלא לדבר על עתירות זועמות להוצאת המונופול שיש לכהנים בקבלת מעשרות באורח ייחודי לצד התערבות שיפוטית ברשימות הפלייליסט ברדיו קול חי.

כמו תמיד, המדרון החלקלק מתחיל בשיפוע מתון, שיפוע היוצר אשליה שהוא סדור, שקול וענייני, אם לא עצרת במועד אתה מגלה כי איחרת.