לקרוא ולהתפוצץ. התפטרות ששת חברי המועצה להשכלה גבוהה לוותה בקריאות על פגיעה "במהות עבודת המל"ג בעצמאות וברוח פעולתה". השישה התפטרו במחאה על הדחתה של פרופ' חגית מסר־ירון, סגנית יו"ר מל"ג, ומינויה של ד"ר רבקה ודמני שאומן במקומה (12 תמכו). חבר מל"ג, פרופ' אורציון ברתנא, אמר שמסר־ירון "ביקשה לקעקע את מבנה מל"ג מיסודו, דבר שהיה גורם לאסון". עוד אמר: "אנחנו, רוב חברי מל"ג, נלחמנו בהצעתה, אבל לא זכינו לגיבוי ולפתחון פה. ביקשנו להעלות את הנושא בישיבה, וחגית אמרה: 'זה נושא לסקירה, לא לדיון ולהכרעה'. ההכרעה נעשתה קודם והונחתה עלינו באופן לא דמוקרטי". ההצעה של מסר־ירון הובאה ב"דו"ח המשילות", שהמליץ להוציא משר החינוך את הסמכות למנות את חברי מל"ג וות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב). ד"ר יעקב ברגמן מהאוניברסיטה העברית בדק והראה שבכל המדינות המתקדמות הממשלה היא שקובעת את מדיניות ההשכלה הגבוהה, כפי שקובעת במערכות הציבוריות האחרות. בארה"ב, למשל, עם מערכת ההשכלה הגבוהה הטובה בעולם - אין מצב שבגוף המפקח יישבו נציגי המוסדות המפוקחים, אלא רק נציגי הציבור ונבחריו. ה"עצמאות" שהמתפטרים מדברים עליה משולה למועצת גנרלים עצמאית, שתחליט על מדיניות ביטחון במנותק ממשרד הביטחון. יו"ר ות"ת לשעבר, ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג, איש המחנ"צ, חזר על "עצמאותם של הגופים מהפוליטיקה" והתלונן על "המגמה המדאיגה של הממשלה לפוליטיזציה של מינויים". אבל ביוני 2014 הבהיר טרכטנברג מה שנראה ככוונה האמיתית של הוועדה בדו"ח: לעקר את סמכותו של שר החינוך במערכת ההשכלה הגבוהה. וכך אמר, לקול צחוקם של הנוכחים: "...לכן אתה לא נותן לו (לשר החינוך) כוח.... מה שמפריע לי... זה שאתם לא מסוגלים להבין את ההבדל בין שר שיכול למנות כל מי שזז (למל"ג ולוות"ת), לבין שר שלקחתָ ממנו את המנוף העיקרי של הכוח שלו. בעצם עשית אותו ל... (צוחק) לנשיא, בלי המעון היפה". השר לא נבחר להיות "נשיא" אלא ליישם את רצון הציבור ולפקח על טרכטנברג, מסר־ירון וחבריהם, שלא יעשו כבשלהם ב־10 מיליארדי שקלים שנתיים. עוד ב־2009 נכתב בסקירת ה־OECD: "משרדי ממשלה מתמחים, כמשרד החינוך, משחקים תפקיד שולי בפיתוח המדיניות למגזר ההשכלה הגבוהה... זהו מצב שאינו מקובל במדינות ה־OECD האחרות... המל"ג קרובה מדי לאינטרסים של המוסדות להשכלה גבוהה מלהיות מסוגלת להבטיח נקודת מבט מאוזנת בהתוויית המדיניות". אז מה, באירופה לא שמעו על "עצמאות"? רבקה ודמני אמנם אינה פרופסור, אבל היכן שמענו שכדי לנהל גוף דרוש חוקר באקדמיה? למל"ג הנוכחית נותרה שנה. השר בנט מינה את ודמני לשנה זו, שבה ייבחן תִפקודה לקראת המועצה החדשה. היה פה גם רצון לאזן בין יו"ר מל"ג, נציגת האוניברסיטאות למחקר, לבין סגניתה, נציגת המכללות. הרעש המלאכותי הזה אינו עדות לרצון לקדם את ההשכלה הגבוהה. הוא מצטרף לשלל הרעשים של העילית הוותיקה, הרוקעת בחמת זעם נוכח איבוד מוקד כוח נוסף לטובת הציבור ונוכח התעקשותה התמוהה של הממשלה הנבחרת למשול. דמוקרטיה, אתם יודעים. מתוך "ישראל היום"
