את עמדותיה המדיניות של הזמרת אחינועם ניני, הנטועות עמוק בשמאל הקיצוני, אין צורך להציג. חוץ מהבעת תמיכה בתנועת החרם BDS (שלמרבה האירוניה, מחרימה אפילו את הטהרנית המתחסדת הזו), היא כבר אמרה הכל. מדובר בפרובוקטורית קיצונית, תומכת אירגוני שמאל רדיקליים, שמקדמים דמוניזציה ודה-לגיטימציה של ישראל ומפיצים בעולם פירסומים כזבים על-אודות חיילי צה"ל. בספטמבר 2012, לקראת מושב האו"ם שבו הכריזו הפלשתינים על מדינה פלשתינית (וירטואלית כמובן), טענה האישה הרעה הזו כי ממשלת נתניהו אינה מייצגת אותה, מפני שהיא מובילה לקטסטרופה. שנתיים קודם לכן אמרה בהפגנת שמאל בירושלים (מאי 2010), כי חזונה לראות את ירושלים "בירה אחת לשני עמים"‏. ביום הזיכרון לחללי צה"ל, 2012, העדיפה הופעה קנטרנית בטקס זיכרון אלטרנטיבי של משפחות שכולות יהודיות, ומשפחות ערביות שהצמיחו שהידים בבתיהן. ביום ירושלים 2013 היא שרה בטקס רשמי בירושלים את 'ירושלים של זהב', תוך השמטת הבית המרכזי שעניינו שיבת היהודים לעיר העתיקה. במוקד ביקורתה הבוטה של ניני, בעמוד בפייסבוק שלה, הכתוב עברית ואנגלית, עומד – איך לא? – ראש הממשלה בנימין נתניהו. אל מול הערצתה הגלויה לאבו מאזן ("אני מעריצה את הנשיא עבאס על דבקותו החד משמעית בדרך של שלום"), מתעבת ניני את נתניהו. לדבריה הוא אדם מסוכן, הרסני, מרושע, גזען, ביריון מצ'ואיסטי, מוּנע ע"י טרוף פנאטי, אמן ההונאה, וטיפש להחריד. ב-14.9.11 כתבה: "אנחנו מובלים על ידי קבוצה של בריוני מאצ'ו מסוג גזעני; מי טיפש". ב-9.2.15 כתבה: "האיש האחרון על פני כדור הארץ שמדבר בשבילי, הוא בנימין נתניהו. הוא מסוכן לישראלים, ליהודים". ב-3.3.15, כתבה כי בנימין נתניהו "הרסני, מתנשא, גזען. הם הורסים כל מה שהיה אי פעם טוב במדינה שלי... אנחנו נעשים מפלצות! בבקשה לפטור אותנו מן הרֶשע של אנשים פנאטיים, לדמם אותנו למוות. זה הם, לא איראן, שמהווים את האיום הגדול ביותר עתידנו". וב-18.3.15 כתבה: "נתניהו ידוע בהיותו אמן של הונאה". 2. על רקע עברה המדיני המפוקפק, החליטה הקק"ל בוונקובר, קנדה, להסיר את חסותה מעל האירוע המרכזי ביום העצמאות הבעל"ט, שמארגנת הפדרציה היהודית של ונקובר, במחאה על הכוונה לארח באירוע את ניני. הפדרציה היא עמוד התווך של הקהילה בוונקובר ופועלת רבות להשרשת החינוך היהודי והזיקה למדינת ישראל. מספר ימים לאחר שהקק"ל הבהירה, שמבחינתה נחשבת ניני אישיות בלתי רצויה בקהילה, נכנסה לתמונה שגרירות ישראל באוטאווה, קנדה, והפכה את הקערה על פיה. השגרירות הודיעה כי היא יחד עם הקונסוליה הישראלית בטורונטו, יעניקו חסות לאירוע יום העצמאות בוונקובר, שבמרכזה הופעת ניני, ובו תיוצג המדינה ע"י סגנית הקונסול הכללי. בפדרציה היהודית הוּתרו כל הספיקות: אם משרד החוץ בירושלים מעודד את הופעתה של הזמרת השנויה במחלוקת, מי הם שימנעו הופעתה? יו"ר הנהלת הפדרציה סטיבן גרבר יצא מגידרו לשמע הבשורה מירושלים: "אנו נרגשים שהשגרירות והקונסוליה, יצרו עימנו קשר, והציעו להיות נותני חסות רשמיים לחגיגת יום העצמאות. אנו רואים בתמיכה של מייצגיה הרשמיים של מדינת ישראל, מסר איתן, לפיו קיים מקום לרב תרבותיות בישראל ובקהילה שלנו". 3. סוף דבר: ניני תופיע בחגיגת יום העצמאות בוונקובר ותייצג בה את ישראל, ואילו אנשי הקק"ל שעמדו על משמר כבודו הלאומי של העם היושב בציון, ידירו עצמם מן הכיעור הזה, אבלים וחפויי ראש. רק תזכורת: שר החוץ בירושלים, שמכוחו מעניקות השגרירות והקונסוליה חסות לפעילת השמאל הקיצוני, מתעבת סידרתית של נתניהו, הוא בנימין נתניהו. 4. לא היינו נדרשים לאירוע משפיל זה, של הענשת אוהדי ישראל בשם רב תרבותיות הזויה, אלמלא הפך נוהג זה לפק"ל בהתנהלותם השערורייתית של משרד החוץ ו'בוגרי' משרד החוץ – התנהלות שהניעה את השר נפתלי בנט לחשוש שמשהו חולני טבוע ב-DNA של המשרד הזה. דוגמאות? למשל התידרוך המביש שהעניק מנכ"ל משרד החוץ לשעבר אלון ליאל, לחתרני 'שוברים שתיקה', בסוגיית הגברת החרם הבינלאומי על ישראל. בהקשר אחר פעל ליאל עם שני לשעברים בוגדניים, הבכירים אילן ברוך ואלי בר-נביא, לשכנע את נשיאת ברזיל שלא תאשר את מינויו של "המתנחל דני דיין" לכהונת שגריר ישראל בברזיל. בכירים אחרים, כך נחשף במארס 2015, הרגישו ממש חופשיים לצייץ בטוויטרים שלהם דברי בלע כלפי ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ דאז ליברמן. שגריר ישראל בברן יגאל כספי, ליגלג בטוויטר על ח"כים ושרים, ובכלל זה על שר החוץ דאז, ונקט עמדות פוליטיות, שאותן היה עליו לשמור לעצמו בלבד. אסף מורן, יועץ בשגרירותנו בניו דלהי, צייץ: "נתניהו הבין לעשות הכל, רק לא לדבר על הנושאים החברתיים. בכיינות, שחיתות, שרה, עמותות, ביטחון, הכל רק לא אג'נדה שמחליפה שלטון". ירון גמבורג, לשעבר דובר השגרירות בפריס, צייץ: "שמעתי את בנט מתלונן כי התקשורת מתנפלת עליו. איזה מסכן. הוא הזוי, משיחי, אלים, הומופובי ואנטי חברתי. אז מה הוא רוצה?" 5. אף אחד לא אומר שמשרד החוץ הנוכחי, בניהולם של המנכ"ל ד"ר דורי גולד וסגנית השר ציפי חוטובלי, לא הגיע להישגים: שידרוג היחסים עם רוסיה, מצרים, אבו דאבי, תורכיה, סעודיה, אפריקה ועוד. אבל את משימתו הגדולה באמת, החמיץ המשרד: להשתחרר מן הווירוס הקטלני שחדר לתוך רבדי העומק שלו, בימי מנכ"לותו של הפירומן הראשי אלון ליאל. כל עוד גרורותיו הקטלניות של הסרטן הרדיקלי נעוצות ב-DNA של המשרד, ימשיכו חלק מעובדיו להפיץ ארס בסביבה. מה אמורים לחשוב אוהדי ישראל, אחרי שהחרימו מתוך עמדה ציונית גאה את הזמרת העויינת, מול החלטתה הבלתי נתפסת של השגרירות הישראלית לעשות להם נא בעין, ולהעניק חסות לזמרת העויינת? וששר החוץ הוא בנימין נתניהו, כבר אמרנו?
