מתי פורים? תלוי את מי שואלים. בישיבות התיכוניות נמשך פורים שבועיים באדר, עד מוצאי שושן פורים. בבתיה"ס ובגני הילדים – ב'שבוע שחל בו'. ובפוליטיקה הישראלית, כל ימות השנה. חג התחפושות של הפוליטיקאים מתמשך ברצף, מפורים עד פורים. מעטים מסרבים ליטול חלק בנשף המסכות ואינם נוהגים במידה המגונה של אחד בפה אחד בלב. אבל מרביתם משחקים כל השנה בתיאטרון האבסורד הפוליטי: לובשים דמות אחרת מזו שעימה הופיעו בבחירות, ולעולם אינך יודע מי הוא מי; מתי הפוליטיקאי אמיתי, ומתי הוא מזייף וגונב דעת. גדול מעמידי הפנים של כל הזמנים, היה אריאל שרון. בבחירות הוא התחפש לאיש ימין והבטיח שדין נצרים כדין תל אביב, אך לאחריהן פעל בדיוק הפוך, והשים עצמו קבלן הביצוע של השמאל הקיצוני: התנתקות חד צדדית, ללא הסכם, וגירוש רבבת יהודים מבתיהם. אז איך נדע מיהו שרון האמיתי: זה שסיפק עצת חינם אבהית למתיישבים: רוצו ותתפסו מהר את רכסי ההרים ביו"ש; או זה שגירש אותם באכזריות בלתי אנושית? 2. כיום מתבלט בנימין נתניהו בזיגזוגיו הבעייתיים. על מצח המסכה שלו, הוא כתב: מר בטחון. אבל הסכינאים מסרבים לזרום איתו. מאז תחילת אינתיפדת הסכינים והדריסות, נרצחו בדם קר 34 חפים מפשע, נפצעו מאות – ואין עדיין מי שיאמר די. האיש עם המסכה חזק בדיבורים אבל חלש במעשים: לא סוגר את ערוצי הטלוויזיה והרדיו המסיתים לרצח; אינו גובה שום מחיר מההנהגה הפלשתינית המסיתה אלא מצ'פר אותה – בשעה שיהודים נשחטים בראש חוצות – בחצי מיליארד שקל; וכעת מבטיח צ'ופר נוסף: בריחת צה"ל עם זנב מקופל משטחי A, בשיטת רמאללה ויריחו תחילה (הארץ, 14.3), וזאת במקום לעשות בדיוק את ההיפך: להכריז – ולוּ רק להכריז - על הכוונה לספח את גוש עציון שבו מתמקדות הדריסוֹת והסכינאוּת. האיש אינו מסוגל לספק ביטחון, למרות התחפושת הביטחוניסטית. הוא אינו בנוי להחלטות מחוץ לקופסה. למשל, לנסות את השיטה שהוכיחה עצמה בהודו ובפיליפינים, וגם בימי המנדט כאן בארץ, ככלי יעיל לגדיעתו ברגע אחד של הטרור האיסלמי: קבורת רוצחים איסלמים בעור חזיר או חמור. המזרחן פרופ' נסים דנה הסביר, כי על פי אמונת המוסלמים, מי שנקבר בעור חזיר או חמור, יורד לשאול תחתיות ויורש גהינום. למה לא לעבוד עם הרוצחים בשיטת "עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל" ועם נבל תתנבל? אז נכון שהשמאל, ומן הסתם גם נתניהו וחבורתו, יטענו שזה מעשה בלתי הומאני. אבל רגע, רגע. נפלתם על השכל?! לרצוח חפים מפשע זה כן מעשה הומאני?! 3. ארבע פעמים נבחר נתניהו לשמש ראש ממשלה, ובכל אחת ממערכות הבחירות שבהן ניצח, הוא עטה בקמפיין הבחירות מסכה של ימין, אבל התמיד לצרף נציגות שמאל לממשלתו. הקול קול ימין והידיים ידי שמאל. כך שתמיד התוצאה היתה מבחינת הבוחר אחת: בחרת שמאל קיבלת שמאל. בחרת ימין קיבלת שמאל. כך היה בממשלה הקודמת (2013-15), בה היה נתניהו שבוי בידי שני בכירי שמאל בממשלתו: שרת המשפטים ציפי לבני שלא חדלה לרגע ממירוצה המטורף אחר איזשהו נייר מדיני שאינו קיים; ובן בריתה שר האוצר יאיר לפיד (שעכשיו מתחפש זמנית לאיש ימין), שסינדלו במשך 20 חודש את נתניהו, עד שפיטר אותם. בממשלה שקדמה לה, ממשלת נתניהו מס' 2 (2009-13), היתה מפלגת העבודה בראשות ברק שותפה בכירה, בעלת מניית זהב, שמכוחה אילצה את נתניהו להקפיא את הבניה בהתנחלויות, והכל כדי שהפלשתינים רק יואילו בטובם לנהל משא ומתן עם "בני הקופים והחזירים". ובממשלת נתניהו הראשונה (1996-99) – מי זוכר? – היה אריה דרעי נציג לא רשמי של חיים רמון ושאר הזויי השמאל, שעודדו אז את נתניהו להסגיר את חברון לערבים. 4. גם בממשלת נתניהו הנוכחית יש ייצוג בלתי רשמי לשמאל, באמצעות בוגר 'הצריף' של הנוער העובד בקרית חיים האדומה – סר הביטחון בוגי יעלון לבית סמולינסקי (זה אמיתי, לא בדיחה פורימית), שמנהל מדיניות כפולה: רפיסות מול הטרור הערבי, השלמה עם חגיגת הבניה הערבית הפראית, לצד עשיית שרירים מול היהודים: הקפאת בניה בהתיישבות, הרס בתים של יהודים בעיצומו של גל הטרור, כירסום עיסקות רכישת מקרקעין, והכי חמור - חוסר אונים מול גל הטרור. דווקא עכשיו הוא מצא לו זמן לנהל מערכה לריסוק מערכת היחסים הבריאה שנרקמה בין צה"ל לציבור הדתי-לאומי. זה החל בהעברת אגף תודעה יהודית, מידי הרבנות הצבאית שעשתה פלאים בעידוד רוח לוחמים ערב כניסתם לקרב, לידי קציני אכ"א, גוף טכנוקרטי יבשושי, שאינו בנוי להתמודדות עם נושאים ערכיים כמו אמונה בצידקת הדרך. נמשך בהֶרס מבנים בהתיישבות בשעה שאנשיה ניצבים בחזית מול הסכינאות. אח"כ באה גזירת הזקָן האומללה (שנועדה נטו לפגוע בדתיים-לאומיים: חיילי הנח"ל החרדי ושח"ר החרדי פטורים ממנה, גם אם הם חילונים למהדרין). ובאחרונה גזירה חדשה: הטלת חרם על הרב אליעזר מלמד, מבלי להבין שכל ראשי ישיבות ההסדר סבורים כמותו, בנושא שעליו יצא הקצף. 5. שלא יהיה ספק: נשף התחפושות הוא נחלת הפוליטיקה כולה. אפילו הבית היהודי, מפלגת ימין מובהקת, אינה נמלטת. ראשיה אמנם ביצעו מהלכים חשובים, אבל נמנעים מלגעת בליבת חובתם: סוגיית התודעה היהודית, גזירת הזקָן, סיכול רכישת הבית בחברון, ועוד: למרבה הצער עדיין מנחה כוכב השמאל הקיצוני יהונתן גפן, בטלוויזיה הלימודית, את סידרת הסרטים שנועדה להקנות ידע היסטורי לילדי ישראל. באוניברסיטאות עדיין מטיפים להחרמת ישראל. ובביה"ס למשפטים באוניברסיטת ת"א, מתעקשת מרצה ערביה ללמד באנגלית, מפני ש"שפת הכיבוש", כלשונה, שנואה עליה, ואגב כך מציגה לסטודנטים טבלאות לימודיות הזויות, שבהן תופסת מקום כבוד 'מדינת פלשתין' הבלתי קיימת. 6. הפוליטיקאים חוגגים פורים כל השנה. השאלה מתי פורים, אינה רלוונטית מבחינתם. אצלם כל יום פורים.
