אנשים שלא מכירים מקרוב את התרבות הרוסית מתקשים להבין את ההתנהגות של פוטין באופן כללי, ואת הצעדים שהוא נוקט בסוגיה הסורית באופן מיוחד. אך בחינה של ההתנהגות הרוסית באוקראינה ובסוריה מגלה משהו על האופן שבו פוטין מחשב את המסלול. בשתי הזירות התגוששו שני צדדים, צד שרוסיה תומכת בו וצד שרוסיה מתנגדת לו, ובשתי הזירות התערבה רוסיה באופן דומה: פעולה חזקה לתקופה קצרה כדי להטות את הכף לצד "הנכון" ויציאה כדי להשאיר את הזירה לצדדים המתגוששים מבלי שרוסיה תשקע בבוץ שהם יצרו. באוקראינה תמכה רוסיה בבדלנים הרוסים באמצעות נשק, תחמושת וסיפוח חד צדדי של חצי האי קרים לרוסיה, והם – אחרי שקיבלו זריקת מרץ – ממשיכים בעצמם את המאבק שלהם נגד הממשלה. בסוריה נכנסה מוסקווה לפעולה רגע לפני שצבאו של אסד קרס, הפציצה ללא רחם וללא אבחנה בין ארגונים ובין לוחמים ואזרחים, היטתה את הכף לטובתו ברמה הטקטית ועכשיו היא משאירה לו ולחבריו האחרים – איראן וחיזבאללה – את הזירה שימשיכו בהקזת דמם. המטרות של רוסיה מתחילת המעורבות שלה בסוריה היו מוגבלות, ולכן הפעילות הרוסית התמקדה בארגוני המורדים הסורים ולא במדינת האסלאם, שהשתלטה על כ-70 אחוזים משטחה של סוריה, בשטח המדברי, דליל האוכלוסין שבמזרח המדינה. רוב התקיפות הרוסיות היו נגד ארגונים – חלקם נתמכים על ידי המערב – שאיימו על שלטון אסד בחלק המערבי של המדינה, הפורה, המתועש והמיושב. מלכתחילה היה ברור שרוסיה איננה פועלת על פי האינטרס של השלטון הסורי, אלא על פי האינטרס הרוסי, כלומר לא שלמות השטח הסורי תחת שלטון אסד היה המטרה, אלא הקמת ישות עצמאית – אמירות עלווית – בצפון מערב סוריה, על חוף הים התיכון והרי אנצאריה המשקיפים עליו, כדי שזו תאפשר לרוסיה להשתמש בנמלי הים – טרטוס, לטקיה ובניאס – ובבסיסי האויר בחמימים ובחומץ לצרכי הצבא הרוסי. המצב הטקטי שרוסיה יצרה בחדשים האחרונים מאפשר לאסד לשבת בוועידת השלום בג'נבה מתוך עמדת כוח מצד אחד, אבל עם תחושה שהוא חייב להגיע להסדר עם מתנגדיו כי הסיוע הרוסי המסיבי איננו מובטח לאורך ימים. פוטין גם רומז לאסד שעצם הישארותו של אסד בשלטון איננו עניין שרוסיה רואה בו חשיבות עליונה. זו הסיבה שפינוי חלק מהמטוסים הרוסים והציוד הנחוץ להפעלתם נעשה לעיני המצלמות, כדי שאסד יראה וייקח את הדברים ברצינות. אבל בנוסף לאסד, יש פה גם מסר לשני צדדים נוספים. האחד הוא איראן וחיזבאללה שבהוצאת חלק מהצבא הרוסי מסוריה, פוטין רומז להם שאם הם רוצים לשמר את אסד בשלטון הם חייבים להמשיך, להילחם ולהקיז את דמם עבורו על הקרקע. המסר הזה קיבל משנה חשיבות אחרי שאיראן הוציאה מסוריה חלק מכוחותיה, וחיזבאללה שלח חלק מלוחמיו לתימן. פוטין חושב שאיראן וחיזבאללה רוצים לכפות עליו להכניס את חייליו למלחמה קרקעית בסוריה, ולכן בהסגת חלק מכוחותיו הוא מראה להם שלא רק שהוא לא מתכוון לשלוח חיילים נוספים לסוריה, הוא מוציא חלק מהם ממדינה קרועה זו והאחריות לשלטון אסד נופל על כתפי האיראנים ונצראללה. הצד האחר שפוטין מכוון אליו הוא הנשיא אובמה, ארה"ב ואירופה. אלה כנראה חשבו – או קיוו – שרוסיה תעשה עבורם את המלאכה המלוכלכת והקשה של מלחמה לחיסול מדינת האסלאם, ולכן הקפיאו כמעט לחלוטין את פעילות הקואליציה הבינלאומית וצמצמו אותה לפעולות מוגבלות נגד מפקדים ומנהיגים של מדינה זו. בהסגת כוחות רוסיה פוטין אומר למערב שהוא לא מתכוון לעשות שום דבר רציני נגד מדינת האסלאם, ואם אובמה וחבריו רוצים לחסל אותה אז עליהם להתחיל ולפעול ברצינות, באינטנסיביות וביעילות – כלומר להטיל למערכה כוחות קרקעיים – לפני שמדינת האסלאם תשתלט על עוד שטחים במזרח התיכון, ותייצא את האידיאולוגיה ודרכי הפעולה שלה למקומות אחרים בעולם, ראה פריז וסן ברנרדינו. כנראה שגם ההיבט הכלכלי הכתיב לרוסיה את הורדת פרופיל הפעילות בסוריה, שכן הפעלת הצבא הרוסי עלתה לאוצר הרוסי מיליארדים, שאין לו. פצצות, דלק וחלקי חילוף אינם באים בחינם, ומישהו צריך לשלם עליהם. האוצר הרוסי עומד בתקופה הנוכחית בקשיים רבים, בעיקר בגלל ירידת מחירי הנפט והגז, וייתכן שמאחורי הקלעים נרקמה עסקה כפולה בין רוסיה וסעודיה: רוסיה תסיג חלק מכוחותיה, וסעודיה תאפשר העלאה מסויימת במחירי הנפט ותעודד את המורדים לשבת עם אסד ולדון איתו בעתידה של סוריה. האפשרות שקיימת הסכמה סעודית-רוסית עלתה בעקבות אירוע חמור מאוד מבחינתה של רוסיה שאירע לפני זמן מה: טיל כתף הפיל מטוס סורי. המקרה הזה העלה את האפשרות שמישהו – כנראה סעודיה – רכש טילי כתף אמריקנים, אירופים או סינים, וסיפק אותם למורדים. כמו שהצליחו להפיל מטוס סורי באמצעות טיל כתף, כך הם יכולים להפיל מטוסים רוסיים, לשבות את טייסיהם ולשחוט אותם מול המצלמות. תסריט זה לחלוטין איננו מקובל על פוטין למרות שבטווח המיידי דעת הקהל ברוסיה תדרוש נקמה והגברת הפעילות נגד המורדים, אלא שבטווח הארוך זו תהיה שקיעה רוסית עמוקה יותר בבוץ הסורי, שתעלה בחייהם של חיילים רבים בנוסף להוצאה הכספית האדירה. צלקת אפגניסטן עדיין חרוטה עמוק בזיכרון הקולקטיבי של מוסקווה, ופוטין יעשה הכול כדי לא לחזור על הטעות ההיא. לסיכום ניתן לומר שרוסיה השיגה את מטרותיה בסוריה: מיצוב מעמדה בזירה הסורית והמזרח תיכונית, העמקת הנוכחות הרוסית בנמלי הים ובסיסי האוויר בסוריה, שיפור המצב הטקטי של כוחות אסד באופן שמאפשר לו ולבעלי בריתו האיראנים והלבנונים לצאת למתקפה על אויביו ומתנגדיו, ורמז עבה למערב מה צריך לעשות מול אויבים: להילחם בהם מלחמת חורמה. בניגוד לאמריקנים והאירופים החשים בדרך כלל אחריות לנעשה בזירה כאשר הם נכנסים לתוכה וכאשר הם עוזבים אותה, פוטין לא מהסס להתערב בזירות משבר ולעזוב אותן בעוד הן מדממות, כאשר האינטרס הרוסי הכולל מכתיב לו לעשות כך. זו הסיבה שהמערב מופתע בכל פעם מחדש מההתנהגות הרוסית כי המערב חושב על פתרון משברים על פי האינטרס של בני המקום, ואילו פוטין מונע באמצעות האינטרס הרוסי. אפשר לערער על המוסריות של אורח הפעולה הרוסי, אבל ללא ספק הוא משרת את האינטרס הרוסי באופן טוב הרבה יותר מהשרות שמגיש אופן הפעולה המערבי לאינטרס של מדינות המערב.
