פרשת החייל היורה והמחבל ההרוג הופכת להיות דרמה בשלוש מערכות. הקביעה הפתולוגית, שהמחבל היה חי בעת שהחייל ירה, משנה במובן מסוים את המצב המשפטי. התביעה הצבאית והסניגוריה אמורות להתאים את הטיעונים שלהן לאור ההתפתחויות בחקירה. מובן שטרם נאמרה המילה האחרונה, ואיש אינו יודע מה עוד צפוי לנו בדילמה המוסרית והמשפטית המורכבת, שהתגלגלה לפתח החברה הישראלית בעיצומו של גל טרור שמסרב להיפסק, הגם שיש סבורים שהוא בדעיכה. לצערי, כמו באירועים רבים אחרים בישראל, התקשורת ודעת הקהל מתחלקות אוטומטית בין ימין לשמאל. המהות לא חשובה, ובלבד שמי מהצדדים יכול להשיג איזשהו רווח פוליטי מעמדה כזו או אחרת. דעת הקהל ברובה הגדול נוטה ימינה. החייל הוא הבן של כולנו, חובה לתת לו גיבוי, ומי יבטיח לנו שחיילים יבצעו את המוטל עליהם מול מחבלים אכזריים? למותר לציין כי בפעם הקודמת כשדובר על שחרור מחבלים מאסיבי כדי להחזיר את הבן של כולנו, מי שהובילו את הקמפיין היו אנשי שמאל מובהקים. השמאל הישראלי, שכבר שנים רבות רואה לנגד עיניו רק את מוראות הכיבוש והדיכוי, נוקט עמדה מוסרנית עד כדי התלהמות. תחת הכותרת של הדאגה למוסריותו של הצבא, הם עטים כמוצאי שלל רב על האירוע הטרגי, שהרי בכך יש הצדקה להמשך פעילות "שוברים שתיקה", "בצלם" ושאר הארגונים שבמוסריות מעושה מוציאים את דיבת הארץ בחו"ל רעה. בתווך נמצאים שר הביטחון והרמטכ"ל, שלא בטובתם נכנסו לתוך מהמורה פוליטית מובהקת. שהרי בשנים האחרונות בישראל הכל פוליטי. אפשר להבין ולהעריך את דאגתם הכנה לצה"ל ולמדינת ישראל בסבך לאומי ובינלאומי מורכב. עם זאת, סבורני שהיה מקום להמתין עם אמירות נחרצות עד הכרעה שיפוטית ברורה; הכרעה שהיא שילוב של קביעת עובדות המקרה האמיתיות, ויישום הדין עליהן. פעם, לפני הרבה שנים, היה מקובל בישראל עקרון ה"סוב־יודיצה" - עיקרון חיוני שנועד להבטיח את טוהר השיפוט. עיקרון חשוב שנמחק מהוויית חיינו אף שהוא עדיין מופיע בספר החוקים. כמי שחוקר שנים רבות את סוגיית השפיטה, ברור לגמרי שגם שופטים מקצועיים ככל שיהיו אינם יכולים לנתק את עצמם לחלוטין מרוחות הזמן. אשר על כן, מן הראוי שכל אלה שדורשים את טובת החייל, כמו גם אלה שרוממות המוסר בגרונם, יפסיקו את ההתנצחות המיותרת וימתינו בסבלנות להכרעת בית הדין. ב"ה שאנו חיים במדינה שגורלם של העומדים לדין מוכרע בבית המשפט ולא בקרבות רחוב, על פי כללי הראיות ולא בספינים ובתחושות הרוב. מתוך "ישראל היום"
