אירועים שמחים ואירועים כואבים מתגלגלים בעירבוביא בתוך המציאות העמוסה של החברה הישראלית שמיום ליום הופכת יותר שורדת מאשר חיה, בחרתי בשתיקה לא חלילה מתוך עייפות או יאוש אלא מתוך רצון לדייק והאמת שטרם מצאתי מילים, אך הברית של הרך הנימול בנו של ידיד נפשי, גיבור האמת שלי בעת הזו הלא הוא מאיר אטינגר תלשו ממני את היכולת לשקוט.. ובאמת לאמיתה אם ניישר מבט נוקב למציאות, מה חדש? לפעמיים אני תוהה לעצמי,כואב עם עצמי איך אנו לא משכילים מניסיון העבר ההיסטוריה שבה אלינו בכל פעם: "אותה גברת בשינוי אדרת", כמעט בקרבת מקום שבו "פשע" החייל מחברון דהיום בהגנה על חבריו ותושבי המקום עמד חייל הנחל "דוד הנחלוואי" הסיפורים שלהם אינם דומים אך השדר המדיני בהחלט משדר את אותה שדר מונוטוני מפקיר וגדוש בזילות בכל הקשור לערך חיי אדם ודלות מבישה בנתינת רוח גבית ללוחמי צה"ל העומדים בחזית הטרור. במבט ראשון מאיר אטינגר הוא אדם פרטי ויש כאלה שלמען השקטת מצפונם יאמרו שגם המקרה שלו הוא יחידי "ומיוחד" אך האם כך הדבר? האם הפירצה בחוק שמאפשרת באופן בורטלי ומזעזע לכלוא אזרח ללא שום משפט והוכחות ללמעלה משמונה חודשים ועוד היד לצערי נטויה, היא לא הפירצה שהביא לכך שבמדינת ישראל 2016 מוציאים הודאות בעינויים קשיים לאן עוד נדרדר?? נצח בנימין אטינגר בא בברית, ידיו של אחר חבקו אותו עת אביו מאחורי סורג ובריח ללא שום סיבה. ואני רק תפילה שהרך המתוק הזה יגדל למציאות שפויה שבה יש צדק אמיתי ולא משחקי כבוד של חסרי אחריות בחליפות מכובדות ושתחושת הביטחון היא דבר שבנמצא ולא איזה חלום שמתפוצץ ומדמם כל בוקר כאשר אנו פותחים את תשדיר החדשות. מזל טוב מזל טוב בסימן טוב בן בא לנו בימיו יבוא הגואל.
