זה כבר הפך לחלק אינטגרלי מהדינמיקה התקשורתית בישראל: מישהו מצלם משהו עם אג'נדה ימנית / דתית / חרדית שנראה לא טוב ומעלה אותו לרשת.

כדור השלג האינטרנטי מייצר באונליין תגובות של פוליטיקאים ואנשי ציבור שמציירים את המעשה כתופעה רחבת היקף הדורשת הוקעה ואכן מוקיעים אותה בכל פה, אחר כך מגיע מתוך הפריפריה המושמצת שלב ההתנצלויות והעשבים השוטים וכו', ההתנצלויות מייצרות תגובות אולטרה מזועזעות של אנשי שמאל וכו'. ובמקביל המשטרה /פרקליטות/ מצ"ח / אוספת ראיות וממליצות להעמיד לדין, מתישהו הנושא יורד מסדר היום ולאחר תקופת צינון עוברים לנושא הבא.

האם מעשים ביזאריים כיריקה לעבר אישה בבית שמש או דקירת תמונתו של תינוק ערבי שנרצח ראויים להגיע לראש השיח הציבורי? בחינה לוגית ואובייקטיבית תניב בלי ספק תשובה שלילית. ובכן, מסתבר שהשדה הציבורי בישראל רחוק מלהתנהל באופן לוגי ואובייקטיבי. התיעוד המצולם מהווה לחם לבן ומוצר בידורי ראשון במעלה, מעצם טבעו הוא עובד על האמוציות של ההמונים. האג'נדה התקשורתית השלטת ממנפת את האמוציות לצרכה ומכה על הברזל בעודו חם בכדי ליצור נדבך נוסף בדעת הקהל. עד כאן לגבי התקשורת, אף אחד לא באמת מופתע.

כולנו יודעים שהיא חיה על חרבה וניזונה מסנסציות ומניחוח של דם טרי. החלק המפתיע הוא שילוב הכוחות עם הרשות השופטת והמבצעת. האם בימים רגילים היו עוצרים מישהו בעוון יריקה לעבר אדם? האם כדבר שבשגרה חוקרים זמר ששר את להיט החתונות 'זכרני נא'? לא. אבל אם הנושא התקשורתי הוא הדרת נשים או סרטון החתונה התשובה תהיה חיובית.

זה לא סוד שבגל הטרור האחרון מצאו רובם של המחבלים את מותם. האם בכל אותם המקרים הדרך היחידה לנטרל את המחבלים הייתה על ידי הריגתם? האם כל המחבלים שנהרגו לא נוטרלו לפני כן? לא. האם זה הדיר את שנתו של מישהו מלבד גדעון לוי? גם לא. השאר הבינו שחיסולם של רוצחים הוא מעשה ראוי גם אם הם ברגע זה אינם מהווים איום קונקרטי. מה קרה פתאום עכשיו שהארץ גועשת והמשטרה חוקרת במלוא עוז את הרג המחבל בחברון? התשובה המבישה והבלתי נתפשת היא שמישהו טרח לצלם את המעשה ולהעלות אותו לרשת בתפוצה רבה.

ההכלאה המסוכנת בין התקשורת לבין רשויות החוק אמורה להדליק נורות אדומות אצל מי שעתידה הדמוקרטי, שלא לומר היהודי, של המדינה חשוב לו. אולי נמצא נחמה בכך שישנם גם שמאלנים שנראים לא טוב ומתועדים, כמו עזרא נאווי המספר בשוויון נפש על העינויים שהוא מארגן למוכרי אדמות פוטנציאליים ליהודים - מופת לשוויון בפני שלטון התקשורת. אמנם שם זה היה באמת מזעזע וגם שם הפרשה טוטאה היטב אל מתחת לשטיח אבל למה להיות קטנוניים, העיקר שיש כלבי שמירה אמיצים המגנים על הדמוקרטיה שלנו.