בדרך כלל בבתי חולים, יולדת יהודיה מעדיפה להיות עם יולדת יהודיה, ויולדת ערביה מעדיפה להיות עם יולדת ערביה. זה נכון לא רק במחלקת יולדות, ולמעשה לא רק בבתי חולים. (ונגלה כאן סוד כמוס: גם רוב אלה שצעקו השבוע על סמוטריץ תחת כל עץ רענן, כשהן יולדות הן מעדיפות להיות עם יהודיות, למרות שהן כנראה לעולם לא תודינה בכך). זה טבעי וזה נורמלי. יש במדינה הזאת שני עמים. ואך טבעי הוא שבני כל עם מעדיפים את חברתם של בני עמם. ובין אם זה טבעי ונורמלי ובין אם לא. אלה הן העובדות. אלה הרצונות של העם. אבל אי שם למעלה מישהו כנראה מתכחש לעובדות. יתר על כן. אותו מישהו כנראה החליט לחנך אותנו. מישהו שם חושב שאם ההעדפות של העם לא תואמות את הערכים שלו, הערכים שלו הם אלה שקובעים. ושאם העיגול מתעקש להיות עיגול – הוא כבר יכריח אותו להיות משולש. לאותו מישהו שהחליט לחנך אותנו אין גבולות. בדרך למטרתו הוא ירמוס את כולנו. גם את היולדת שהרגע ילדה הוא יחנך. מה יהיה השלב הבא? הוא גם יגיד לנו עם מי להתחתן? רובנו מעדיפים את ההפרדה. יכול להיות שזה לא מוצא חן בעיני מישהו. אבל למישהו הזה יש זכות להחליט עבורנו? הוא כנראה חושב שכן: "על אפכם לילות תהיו חופשיים. חופשיים וליברליים בדיוק כמו שאני אגיד לכם. לא פחות ולא יותר". מדוע? אולי כי יש כאן אובססיה. למעשה, זה מאד טבעי ומאד נורמלי שאדם מעדיף את חברתם של בני עמו. אבל יש מי שחי באובססיה ש"רק לא יגידו עלינו שאנחנו גזענים". אז אסור להגיד שאני מעדיף את חברתם של בני עמי. צריך לעשות הצגה כאילו הם ואני מאותו עם, והכי חשוב: יש דעות שאסור להביע. יש תחושות שאסור לחוש. אפילו סמוטריץ' עצמו נפל למלכודת הזאת, כשהרגיש שהוא לא יכול לומר שיהודי מעדיף יהודי בגלל שהוא יהודי ולכן נאלץ להמציא את התירוץ של החפלות. זה לא בגלל שהם ערבים, זה רק בגלל החפלות. אז תעזבו. תנו לנו להיות אנחנו. אנחנו יהודים ולכן אנחנו אוהבים יהודים. כאלה אנחנו. אלה ההעדפות שלנו. לא מוצא חן בעיניכם? בעיה שלכם.
