מי אמר שחברי הכנסת הם מְבַלי עולם, שחיים טוב על חשבוננו, עם 40 אלף לחודש פרט לתוספות, וחופשות של חודשיים בשנה, ורק שלושה ימי עבודה בשבוע? אז נכון שהכנסת שקועה בפגרה שנמשכת, למה לא, עד אחרי יום העצמאות. אבל הח"כים עצמם ממשיכים לעבוד קשה. השבוע, למשל, הנפיקו זוהיר בהלול ובצלאל סמוטריץ, אמירות שמעידות כי הם ממשיכים לעבוד עבורנו פוּל טיים, 24/7. אין כל קשר, לכאורה, בין הדברים. האחד התייחס ב'הבנה' לתאוות הרצח הפלשתינית, והשני דיבר על נשים שמסרבות להתאשפז באותו חדר עם נשים שמגיעות ממקום שהכריז עלינו מלחמת השמד. אז איפה הקשר? לכאורה אין. אבל מתברר שקיים קשר גורדי בין שני הקצוות הפוליטיים. שניהם עסקו בסלע קיומנו כאן, במרחב שבין הים לירדן; בעתידה של מדינת ישראל, בעצם קיומה, בשרידותה לדורי דורות. הראשון, למרות הצליל הציוני שדבק בשם מפלגתו, מייחל, כמו כל הפלשתינים, להשמדתה ומחיקתה מעל המפה, ותעלה כמה שתעלה מכירת החיסול הזו (שבלשון מכובסת מתקראת 'זכות השיבה'); והשני, נעבעך, מסרב להתיישר על פי כללי הפוליטיקלי קורקט, וקורא לילד בשמו: לא רוצה לראות בסביבה רוצחים פוטנציאליים. אבל למרות שברור כבר מההתחלה מי כאן לנו ומי לצרינו, העדיפו הנאורים הצבועים לחבק את הראשון, להבין אותו, לסנגר על זכותו להזדהות עם בני עמו העשוקים. את השני גינו הנאורים. גזענות, הגדירו הנאורים את עמדתו. למרות שהדברים שהשמיע התייחסו אך ורק לשכנינו הסובלים, לא עלינו, מנכות נפשית מחרידה, שבעטיה הם תקועים ויישארו תקועים בעמקי חשכת ימי הביניים, עם חלומות שווא על טבח 'בני הקופים והחזירים', ועל 72 הבתולות המצפות לרוצחי יהודים, ועל זכות השיבה, ומחיקת המדינה היהודית, ו'טיהור' כל המרחב שבין הים לירדן, לא פחות מיודנריין. אבל הוא, איך לומר זאת בעדינות, פלשתיני נאור. ועמיתו סמוטריץ הוא לדידם גזען חשוך. ההתייחסות 'המבינה' לבהלול הנאור, והגדרת סמוטריץ כגזען אפל, מוכיחה שוב שעודנו חיים בעולם השקר, בעלמא דשיקרא: הגזען האמיתי, בהלול, שמצדיק רצח חפים מפשע רק בשל יהדותם, ומגדיר סכינאים בתואר לוחמי חירות, ו'מבין' את תאוות הרצח שלהם (בהלול: "אני מבין את המאבק לחירות ועצמאות שלהם"), הופך לחביב האומה, מחובק מכל עבר, עם הרבה חיבה והבנה. ומי שמעז לומר בדיוק את מה שלפחות 80% מהישראלים חושבים, כלפי סחופי תאוות המוות והרצח, הוא בוודאי גזען שמסרב לראות את האור. למרות שקשה להגדיר גזען את מי שאפילו יגיב בשמחה, אם רעייתו תתאשפז לצד יולדת דרוזית מהכרמל, או סתם יולדת נוצריה מאירופה. אבל מי באמת שם לב לפרטים? לא חשוב מה באמת אתה אומר. חשוב מי אומר. הכל החל בראיון בתחנת רדיו דרום. בהלול, שמצד שיוכו המפלגתי אמור להיחשב למתון שבקרב 14 הח"כים הערבים, (סיעתו אפילו נושאת את שם הציונות), נחשב עד שפתח את פיו, למין איש כלבבנו, שצמח מתוך לב הקונצנזוס: עם עברית משובחת עמוסת דימויים צבעוניים וקלישאות, שאפילו זכה לחיקוי דמותו, כאחד הסלב'ים, במערכון של הגשש. עד שנפלטה לו האמת: שהוא מסרב להגדיר מחבל, את הסכינאי הערבי בחברון. לשיטת הח"כ מן 'המחנה הציוני' (שנכנס לכנסת, ללא ספק, בקולותיהם של ישראלים תמימים, שמעולם לא הרימו את העין לראות מעבר לקצה הנעל), הרוצחים הפלשתינים אינם באמת כאלה. הם בסך הכל שוחרי חירות ועצמאות. לכן מותר היה להם לרצוח מתפללים בבית הכנסת בהר נוף, ולשסף את דפנה מאיר בפתח ביתה לעיני ילדיה, ולרצוח באכזריות את בני הזוג הנקין ואת משפחת פוגל, ועוד 1,800 ישראלים שקיפחו חייהם מחמת הרצחנות הפלשתינית. גם הערבי הישראלי נשאת מלחם, מכפר ערה, שרצח שלושה ישראלים ונהג מונית ערבי, אינו מחבל. מחבלים? רוצחים? הצחקתם את בהלול, איש מחנה השלום. אל תעשו דמוניזציה לסתם ילדים-טובים-רמאללה, שיצאו לרחוב עם סכין לקטוף חובייזה וזעתר לסלט של הבוקר, ובמקרה פגשו יהודי ושיספו אותו במהלך משובת נעורים, בשם החירות והעצמאות (שלעולם לא ישיגו, מר בהלול, מפני שברגע שזה יקרה, אתה וחבריך תהיו קרבנותיהם הראשונים). ומאידך, מה אמרו בסך הכל סמוטריץ ורעייתו רויטל? שהם מתייחסים בכובד ראש רציני למזימות הרצח, המוות וההשמדה, של גיבוריו של בהלול, שעליהן הם מצהירים בקולם מעל כל גבעה גבוהה. ולכן מסרבת רויטל סמוטריץ להתאשפז בחדר אחד עם מאושפזת ערביה. היא לא התייחסה ליולדות אחרות, גם אם אינן מבני עמה. אבל יש לה בעיה, מה לעשות, להתאשפז עם נשים שבאות ממקום שזומם להשמיד את היישות היהודית בארץ ישראל. ולמרות הבהירות שבעמדה זו, עטו עליה פוליטיקאים טהרנים ומוסרנים ומתחסדים מכל עבר. אז מה אם גם נשים מהשמאל, מסרבות להתאשפז בחדר אחד עם ערביה, כפי שמעידות עשרות ומאות נשים מנאמנותיה של ח"כ זנדברג, בדף הפייסבוק שלה, הטוענות שהפעם הן מזדהות עם רויטל סמוטריץ? אז מה אם בתחקיר של קול ישראל שהציף את הנושא, הודו נשים ערביות, שהן מעדיפות שלא להתאשפז עם יהודיות? אבל כל זה לא באמת מעניין את כל הצבועים שקמו להטיח האשמות בזוג סמוטריץ. מבקשי השכר כפינחס, למרות השתייכותם למחנה זימרי, הזדרזו להעלות את הסמוטריצים על המוקד. המיתממים באו מכל קצווי הקשת, שהזדרזו לתפוס טרמפ חינם על גבה של רויטל סמוטריץ: בוז'י הרצוג, זהבה גלאון, יאיר לפיד, יעל גרמן, מיקי רוזנטל, שלי יחימוביץ', סתיו שפיר, יוסי יונה, מיכל רוזין, תמר זנדברג, אלעזר שטרן, בני בגין, נפתלי בנט, איילת שקד, ויש עוד. מעטים מאוד מהם מצאו חובה לעצמם להוקיע את הח"כ שהזדהה בעקיפין עם הסכינאים "שאינם מחבלים", כמשתמע מדבריו. ללמדך, שלא חשוב באמת מה אתה אומר, אלא מי אתה האומר. צביעות במֵרַעָה. עלמא דשיקרא.
