על שער הכניסה לאורקל בדלפי, שאליו נהרו היוונים הקדמונים על מנת לקבל עצות ולגלות עתידות, היו חקוקות המילים "הכל במידה". נראה שבעיסוק בעניין החייל אלאור אזריה, שירה במחבל השרוע בחברון, נשתבשה המידתיות, נתלהטו הרוחות והפזיזות השתלטה על השיח הציבורי. לעיתים נדמה כאילו מדובר בניתוח אירוע תיאורטי במסגרת קורס קצינים בבה"ד 1, שבו דנים צוערים בדילמות של מוסר ולחימה, לקראת הכרעה על פי פתרון בית ספר. לרגעים היה נראה כאילו מדובר בנער שביצע מעשה קונדס מסוכן ובני משפחתו המודאגים מבקשים מהמורים התחשבות מיוחדת ב"ילד של כולנו". אלפיים שנה התפללו יהודים וקיוו לשיבת ציון. דורות של יהודים המתינו על רציף רכבת שתוביל לירושלים, והיא לא הגיעה. אנו זכינו לראות בהתגשמות חלום מופלא - מדינה יהודית ריבונית ועצמאית שלה צבא מפואר מהחזקים בעולם. צבא שבלעדיו לא נוכל לטעת עץ, לבנות בית ולהתקיים בספארי המסוכן ביותר בעולם. צה"ל הוא הצבא של כולנו, ימין ושמאל כאחד, ואין איש במדינה שיוכל לתקוע טריז בין צה"ל לאזרחי המדינה. הפגנה, עצרת, תוכנית טלוויזיה או אמירות של אישים פוליטיים לא יוכלו לנתק את תחושת ההזדהות של האזרחים עם חייליו, העומדים על המשמר בכל מקום, יום ולילה. לחיילי צה"ל יש גיבוי מלא לפעולותיהם החוקיות וגם אם טעו בשיקול הדעת, יש להתחשב במציאות שבה הם פועלים בעצם ימים אלה. עם זאת, חשוב לזכור שאין חסינות למי שבתי הדין, ורק הם, החליטו שביצעו עבירות. מלחמות ישראל לאורך שנות קיומה לבשו צורות שונות. בנוהג שבעולם מלחמות מתקיימות בין צבאות. בחודשים האחרונים מנהל צה"ל מערכה מול צעירים ומבוגרים מוסתים, שכל רצונם לרצוח יהודים, בלי הבחנה. חיילים ואזרחים, ברוב תושייה ואומץ לב, הבהירו לכל אויבינו שהם לא יצליחו לשבור את רוח העם. שוב, כמו בעבר, הובהר למי שצריך שאנחנו כאן לעדי עד. מלחמה אינה דבר סטרילי. אין בה יופי או רומנטיקה. בכל מלחמה יש תקלות וחובה להתמודד איתן בקור רוח, בסבלנות ובהתחשבות. בוודאי כשמדובר במערכה מול טרוריסטים המגיחים ממאורות החבויות בתוך אוכלוסייה בלתי לוחמת. טוב יעשו כל אלה שדורשים את טובת החייל ואת טובת צה"ל שירגיעו את הרוחות, ויאפשרו לסיים את הפרשה בעיסקת טיעון שתיתן ביטוי מובהק למורכבות המאבק בטרור. בכך תבוא לסיומה פרשה שהיתה מידה גדושה של חמץ.
