בכ"ח שבט החליטה ממשלת ישראל להקים רחבה נוספת לאורך ההמשך הדרומי של הכותל המערבי. ההחלטה כוללת - מינוי נציגים של הארגונים הרפורמים והקונסרבטיביים למועצה שתנהל את הרחבה, "תפילה" ע"פ מנהגם של אותם ארגונים, תקציב גדול מאוד לניהול הרחבה וכו'. הרפורמים גם התעקשו שהרחבה תהיה מוגבהת על עמודים, ושהכניסה לרחבה האורתודוקסית והרפורמית תהיה דרך שביל משותף, כדי ליצור את התחושה ששתי האפשרויות שוות בדיוק באותה מידה. החלטה זאת כוללת בעצם הכרה רשמית ברפורמים ובקונסרבטיביים כזרם לגיטימי ביהדות, וכל זה סמוך למקום המקודש ביותר לעם ישראל. מבחינתם (כפי שראשי התנועות שלהם הצהירו במפורש) זהו השלב הראשון בהקמת מערכת רשמית מקבילה לגמרי לרבנות הראשית שתפעל בכל התחומים, הגיור (גיור סיטונאי לכל דורש), הנישואין (נישואי תערובת כפי שהם מחתנים בארה"ב), הכשרות, בתי הדין ןעוד. בעקבות לחץ של הציבור, רבנים ופוליטיקאים כרגע ההחלטה בהקפאה, והוקמה ועדה שאחראית על קבלת החלטה חדשה. ההערכה היא שהועדה תנסה להעביר החלטה כמעט זהה לקודמת ורק עם מכבסת מילים. החלטה זאת מצטרפת למאבק שמתנהל בשנים האחרונות לגבי אופייה של המדינה - האם תהיה פה מדינת כל אזרחיה- שבה כל אדם או קהילה יכולים לבחור האם להיות דתיים או לא, (ובאיזה דת..) אבל המדינה באופן רשמי נייטרלית לחלוטין (כמו ארה"ב למשל)- מה שנקרא הפרדת הדת מהמדינה, והמדינה מהדת. עמדה זאת מקודמת על ידי הרבה ארגונים כגון ארגוני הקרן החדשה וארגוני הרפורמים, והרבה מאוד כסף. לעומתה ניצבת העמדה השנייה שמאמינה שבמדינת היהודים האופי הממלכתי צריך להיות יהודי בצורה מוצהרת - בהובלת ובהנהגת הרבנות הראשית שהיא הגוף הדתי העליון במדינה. מדינה שהיא בדרך לממלכת כוהנים וגוי קדוש, שכל המערכות הציבוריות בה מתנהלות ע"פ הדרכת התורה, כולל הכלכלה, הביטחון, החינוך, וכל ההתנהלות הציבורית. "מיום שחרב בית המקדש אין לו לקב"ה אלא ד’ אמות של הלכה בלבד" בתקופת הגלות התורה הצטמצמה להלכות מעשיות ובעיקר פרטיות, ועכשיו כשהתחילה הגאולה אנחנו צריכים להוציא את התורה גם לצורה הכללית הלאומית שלה. דרך הפעולה של הארגונים הללו היא לעשות הכול מתחת לשולחן, בלי שהציבור יידע, כיוון שהם יודעים שהציבור לא מסכים איתם. לכן גם את ההחלטה בנוגע לכותל קיבלו בלי שהציבור יידע ובלי שיתנהל דיון ציבורי ראוי בנושא כל כך עקרוני. גם עכשיו הרבה מאד אנשים לא יודעים מה באמת קורה. בעת הזו, תפקידה של הציונות הדתית, המאמינה בתורת ישראל במדינת ישראל, היא לא להרדם בשמירה ולקחת אחריות על הנעשה במדינה. ברוך ה' בזמן האחרון אכן מתחילה התעוררות בנושא, אנו חייבים להשמיע את קולנו בכל הדרכים, ולתבוע גם מהממשלה לשמור על קדשי ישראל ועל אופיה היהודי של מדינתנו .
