בית קברות לפני המדינה יוצאי מצרים התקדמו על גשר 50 ימים בין החירות המדינית ביציאת מצרים לבין החירות הרוחנית בקבלת התורה. בדורנו אנו מתקדמים מדי שנה על גשר בן 23 ימים בין יום הזיכרון והעצמאות המדינית בתש"ח לבין יום ירושלים הרוחנית בתשכ"ז. ניתן לומר ברוח ההגדה: "בכל יום זיכרון ויום עצמאות חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא לחם (וימשיך להילחם) בחירוף נפש להקמת מדינת ישראל". בילקוט שמעוני מובא: "משל לאב ובן שהיו מהלכין בדרך ונתייגע הבן, ואמר לאב: היכן היא המדינה? ענה לו האב: בני, סימן זה יהא בידך, אם ראית בית קברות לפניך הרי המדינה קרובה לך. כך אמר הקב"ה, אם ראיתם צרות שתכפו אתכם באותה שעה אתם נגאלין, שנא' יענך ה' ביום צרה". הדרך ליום העצמאות מסומלת בזכרון הנופלים, להדגיש שההישג הגדול שביום העצמאות אינו נפרד מה'מחיר' הכבד והכואב שמומחש ביום הזיכרון, וכמאמר חז"ל "ארץ ישראל נקנית בייסורים". כמו רבים מאתנו גם אני חש ייסורים אישיים על חברים שנפלו בקרב ממש לידי. החברותא שלי משה אבוטבול הי"ד מקרית גת מלוחמי הצנחנים משחררי ירושלים ב'ששת הימים' נפל כמה ס"מ ממני כשלחמנו כתף אל כתף בשיח' ג'ראח; אברהם דוד כץ הי"ד מירושלים חבש כמוני את ספסלי ה'הסדר' בכרם ביבנה, ומשה בן יקר הי"ד מלוד, שניהם לוחמים עזי נפש שהיו פקודיי במעוז 'כתובה' על שפת תעלת סואץ ונפלו למחרת יום הכיפורים לאחר לחימה רצופה של 24 שעות בהם מנענו מהמצרים לצלוח את התעלה. בדרך הטבע ועולה השאלה מדוע אנו נדרשים להלחם פעמים רבות ולהקריב קרבנות רבים ויקרים? מדוע אין הקב"ה עושה עמנו נס כביציאת מצרים, "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון"? מדוע נגרעו זכויות דורנו מזכויות יוצאי מצרים? פרשנים רבים הבחינו והבדילו בין יוצאי מצרים לבאי א"י. הנצי"ב (הקדמה לספר במדבר) מבדיל בין יוצאי מצרים שהתרחשו להם ניסים, לבין באי א"י שצריכים להתהלך בדרך הטבע: "עיקר זה הספר הוא מחליף ומשנה הליכות עם ה' בחיי עולם מאז שהגיעו לא"י, מן הדרך שהלכו במדבר. שבמדבר היו מתנהגים במידת התפארת שהלך לימין משה שהוא לגמרי למעלה מן מהליכות הטבע. ובא"י הלכו בדרך הטבע בסתרי השגחת מלכות שמים". בעל משך-חכמה (דברים לב,ג) מציין גם הוא הבחנה דומה: "עיקר התכלית אשר יתנהג האומה באופן טבעי מושגח פרטי, כי יקצרו ויאספו דגנם... וחיים כזה הוא חיים רוחניים ויקר מכל חיי העולם הבא... לא כן בימי משה אשר נפרצו גבולות הטבע וכל אחד רואה עמוד ענן וכבוד ה', וה' הולך לפניהם... הלא אין זה רק חיי העולם הבא, חיים של מלאכים!" הרב שלמה גורן (תורת-המקרא פר' בשלח) מדגיש כי "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" זה נס בלעדי ליוצאי מצרים. לא"י צריך להיכנס בדרך "עלה רש", בלחימה רגילה כדי להתנחל בה ולהתנהל בדרך הטבעית ובסייעתא דשמייא. קומת המאמינים היסוד המשותף לכל העם היושב בציון צריך להיות מבוסס על אבחנה זו, על קיום המדינה בקומה הראשונה ברובד טבעי. לנו המאמינים, יש קומה נוספת כדברי הנצי"ב: "בסתרי השגחת מלכות שמים". הכרה זו של ציונים מחדשי קוממיות ישראל בא"י, ולא יוצאי גלויות רבות מהם התקבצנו, היא הבסיס המשותף לעם כולו ולעתידנו כמדינה יהודית ריבונית, "באופן הטבעי המושגח הפרטי", כלשון המשך-חכמה. הקשיים לא צריכים להרתיע ולייאש, כפי שלמדנו במדרש שיה"ש: "דומה דודי לצבי, מה צבי זה נראה וחוזר ונתכסה, כך גואל אחרון נגלה להם (בהקמת המדינה ובניין הארץ) וחוזר ונתכסה (במלחמות ובאיומים עלינו)". מקובלים עלינו דברי הגאון מוילנא (קול-התור): "עלינו לדעת כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה, על פי הכתוב: 'וְעֵת-צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ'. לכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח"ו איזה קושי... ולהיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב יוושע, ומן המיצר נגיע למרחב יה". וכך ברבנו בחיי: "כאשר יתקרב הקץ תהיינה צרות רבות ומתחזקות והוא סימן הישועה לישראל: 'אמר ר' יוחנן: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו שנא': כִּי-יָבוֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ ה' נֹסְסָה בוֹ. וסמוך לו: וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל". מתוך העלון "שבת בשבתו"
