למי שמחפש בצה"ל תרבות אחרת, תרבות של יושרה, בכל הנוגע לאמירת אמת - הנחילה ה"הבהרה" המאולצת שפרסם סגן הרמטכ"ל לדברים השערורייתיים שהשמיע לרגל יום השואה – אכזבה מרה. "לא הייתה שום כוונה להשוות בין צה"ל ומדינת ישראל לתהליכים שהתרחשו בגרמניה לפני 70 שנה, ההשוואה אבסורדית ומשוללת כל יסוד", אמר גולן ב"הבהרה". באמת? הנה מה שאמר ערב יום השואה: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה,(הרי) הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה לפני 70, 80, ו-90 שנה ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום, ב – 2016". איך שתי האמירות הללו מתיישבות זו עם זו? מדוע לא הביע האלוף התנצלות כנה על המעידה הזאת, שכמותה עלולה לקרות לכל אדם, ובמקום זה נתן "הבהרה" בסגי נהור, שאינה אלא זריית חול בעיני הציבור? שר הביטחון קלקל עוד, בכנותו את הביקורת על דברי האלוף "התנפלות.. והתלהמות. .נוכח פרשנות מעוותת במכוון, שניתנה לדברים שאמר..." כל "מחנה השלום" התגייס לצדו של האלוף גולן, ובראש שלוש רשתות הטלוויזיה. כל ה'טלנטים' של ה'ברנז'ה' התפקדו כבמסדר מאחורי השימוש הנלוז הזה בשואה, מנהג מגונה שהשמאל תמיד ייחס "לימין המתלהם", דווקא. ניכר היה בפניהם של כמה מן השדרים, שליבם בל עמהם ולכן הסתייגו מן "העיתוי", אך בכל הנוגע לתועבה העיקרית, השוואת ישראל של 2016 לגרמניה של 1933-1945, הצטופפו כולם כעדר מאחורי הקו הפוליטי, כאלו היתה זאת פראוודה לפני 80 שנה. ובעצם – מדוע? מה הקשר בין ההטפה המוסרנית-חברתית שהשמיע סגן הרמטכ"ל, להשקפת עולם שמאלנית? עוד נגיע לזה, אך תחילה נשלים את המעגל בדברים שאמר נתניהו בפתח ישיבת הממשלה: "ההשוואה שעלתה מדבריו של סגן הרמטכ"ל לתהליכים שאפיינו את גרמניה לפני 80 שנה מקוממת. הדברים מופרכים מיסודם. הם לא היו צריכים להיאמר בשום עת, בוודאי לא בעת שנאמרו. הם גורמים עוול לחברה בישראל, והם גורמים לזילות השואה". סוף סוף דברים ישרים וגלויים, שהעמידו את התגובות המגמתיות והמתחסדות של השמאל במקומן. כדי להשיב על השאלה, איך הגיע האלוף גולן להתבטאות כל כך חריגה, נצטט עוד קטע מדבריו: "אין קל יותר מלשנוא את הזר, לעורר חרדות ולהלך אימים. אין קל יותר מהתבהמות, התקרנפות והתחסדות..." ועוד תהה האלוף - "איך אנו נוהגים בגר, ביתום ובאלמנה..." המפתח להבנת הדברים הוא גינויו את "שנאת הזר", כלומר - שנאת הערבי. אכן, יש לגנות כל שנאה קולקטיבית, אך מה בדבר שנאת האויב? ישו, בדרשת ההר שלו, קרא לאהוב את האויב, אולם מאימתי עושה זאת גנרל? ואשר לחרדות ולאימים בחברה הישראלית, האם הם חסרי בסיס? האם לא להיפך – מגיע לעם הזה צל"ש על תעצומות הנפש שהוא מגלה מול סכנת מלחמה מתמדת ותחת טילים וטרור, כאשר בכל רגע עלול להגיח רוצח עם סכין או דורס! חברה, שבצל כל אלה מנהלת חיים נורמליים ואף שופעת שמחת חיים – סימני ההיכר שלה הם שנאה, חרדות ואימים? ואשר ל"התבהמות והתקרנפות", אלה אביזרים משומשים ממחסן הגרוטאות של מליצות השמאל. שם - בהמות ל"התבהמות" יש רק בימין "המתלהם". לעומת זאת, השמאל תמיד רציונלי ושפוי. ואשר ל"התקרנפות", יונסקו במחזהו התכוון לדיקטטורות כולן, של היטלר ושל סטלין כאחד, אך השמאל ניכס אותו לעצמו, ולכן בשימוש היומיומי – רק הימין יכול להתקרנף, לא השמאל - כמו שחתול אינו יכול לנבוח. גם ייחוס האמור בתנ"ך על הגר ("ואהבת את הגר") לערבים כבר היה לזרא. יואיל נא האלוף להראות מקור הלכתי אחד, המחייב לאהוב את מי שבמקום דגל המדינה מניף דגלי אש"ף, חוגג רצח יהודים בחלוקת סוכריות ברחובות, מקדם את הסקאדים מעיראק בריקודים על הגגות ובשירת "סדאם, סדאם יא חביב – אודרוב, אודרוב תל-אביב!" וחלומו הוא "ח'יבר, ח'יבר יא יאהוד – ג'יש מחמד ס-יעוד" ( צבא מחמד ישוב לטבוח בכם כמו שעשה ביהודי ח'יבר). נכון, לא כולם כאלה, ויש מהם העונים בהחלט לכל הגדרה של גר, אך האם זה מתפקידו ומעניינו של סגן רמטכ"ל להתעסק בסוגיות כאלה? כל הדברים האלה של האלוף (וגם: "ניצנים של אלימות, הרס עצמי ..הידרדרות מוסרית") תואמים את המתקפה הפסיכולוגית שמחנה השלום מנהל זה כמה זמן מתוך מגמה פוליטית שקופה להשרות אווירה של מרה שחורה בציבור, מצב רוח של "ככה זה לא יכול להימשך". מאשימים את הממשלה ברצון לשרוד ותו לא, זוקפים לחובתה כל פשע לאומני, כל התבטאות גזענית של מאן דהוא, ובכל אשם נתניהו, הוא יוצר את האווירה, ושוב ושוב ממחזרים את קריאתו על 'הערבים העולים על האוטובוסים'. גם המילקי בברלין ממשיך לככב ולידו יוקר הדיור ועל הכל – הקיפאון והשיתוק, העדר התזוזה. מה לא זז? תהליך השלום, כמובן, אך את זאת לא תמיד אומרים בפירוש. אותו המיעוט בעם שזה עולמו, מתקשה להשלים עם העובדה שהציבור אינו שותף לתסכולים האלה ודי נהנה כאן מן החיים, ושדווקא סוללים עכשיו המון כבישים ומסילות ברזל, הכלכלה משגשגת, ההישגים במדע, בהיי-טק, ברפואה, בהפקת מים, בייצור וביצוא נשק מתוחכם אינם נעצרים ועצמאות אנרגטית בפתח. על הרקע הזה, מה הפלא שהמחנה הפוליטי שמבקש להקדיר עלינו את השמש קשה לו והוא מלא מרירות? נשאלת השאלה, האם מבית המדרש של השמאל לקוחה נימת הייאוש בדברי סגן הרמטכ"ל, האם שם הוא רכש את מטבעות הלשון של תעשיית השלום, את הפחדים, הדימויים ודפוסי החשיבה? אם התשובה על השאלה הזאת חיובית, זה הדבר שצריך להדאיג אותנו יותר מכל.
