זעקות שבר נשמעות מכל עבר –בעיקר מהעבר השמאלני- על מינוי איווט ליברמן לשר הביטחון. אחד הטיעונים העיקריים הוא שליברמן לא גדל בשורות צה"ל ולא מכיר אותו מבפנים. האם זה הקריטריון העיקרי? האם רק גנרל יכול לכהן כשר ביטחון בממשלת ישראל? כמה עובדות: מאז קום המדינה היו לנו 34 ממשלות, ב-21 מהן כיהנו שרי ביטחון שלא הגיעו משורות הצבא. יתר על כן עד למלחמת "ששת הימים" ביוני 1967, החזיקו ראשי הממשלה גם בתיק הביטחון (למעט משה שרת). שרי הביטחון היו: דוד בן גוריון, פנחס לבון, לוי אשכול, שמעון פרס, מנחם בגין, משה ארנס ועמיר פרץ. איש מהם לא היה גנרל חלק מהם לא שרת אפילו יום אחד בצה"ל. המדינה התקיימה, צה"ל והתעשיות הביטחוניות התפתחו . מאז מלחמת "ששת הימים", התחילו לכהן גנרלים כשרי ביטחון, האם עובדה זו הטיבה עם מדינת ישראל? גנרל משה דיין היה בין האחראים –אם לא האשם העיקרי- למלחמה העקובה מדם "מלחמת יום הכיפורים" מלחמה שבה היינו על סף חורבן. גנרל אריאל שרון הכניס אותנו לביצה הממארת בלבנון, בה דשדשנו שנים ארוכות ואיבדנו מאות חיילים, 18 שנים שקענו במדמנה בלי לדעת מה התכלית. להזכיר שגנרל אריאל שרון כשר ביטחון מידר את ממשלת ישראל והעומד בראשה – מנחם בגין, ממטרות המלחמה, מעומקה ובנושאים אחרים, כתבתי "מידר" וזה בהמעטה. גנרל אהוד ברק היה אחראי למנוסה המבוהלת, המבישה וחסרת השליטה מלבנון. בבריחה מלבנון נטשנו בן ברית ,את צבא דרום לבנון (צד"ל) , שחייליו נלחמו אתנו לכל אורך התקופה, חיילים אלה ומשפחותיהם ברחו (מי שהצליח) לשטחה של מדינת ישראל וחיים בינינו בתחושת בגידה ומרירות. קשה לומר שגנרל פואד בן אליעזר השאיר את רישומו כשר ביטחון. גנרל יצחק מרדכי פרש מתפקידו בגין האשמות של עבירות מין שעליהן נשפט מאוחר יותר. גנרל בוגי יעלון, גם ללא פרסום דו"ח המבקר על מבצע "צוק איתן", ברור כי לא טיפל כראוי באיום מנהרות הלחימה של החמאס, ולא הצטיין, בלשון המעטה, בניהול המערכה במבצע "צוק איתן", מבצע ממושך שהסתיים "כאילו" בתיקו, אבל בעיני אויבנו היה זה ניצחון של החמאס. הוא הפך ליקיר השמאל על כי נתן גיבוי לסגן הרמטכ"ל. השמאל נתן וייתן תמיד גיבוי למי שיוצא חוצץ נגד ראש הממשלה נתניהו. זעקות אנשי השמאל בארצנו וידוענים בתקשורת שמכינים "דרכוני מילוט" מחשש שאיווט ליברמן יחרחר מלחמות, מזכירות את אותן זעקות לאחר "המהפך" שבו נבחר מנחם בגין לראש ממשלה. את תפקודו של ליברמן כשר ביטחון נשפוט על מעשיו או מחדליו, אבל להיכנס לחרדה מהעובדה שהוא לא בא משורות הצבא והוא משתייך למחנה הלאומי עוד רחוקה הדרך.
