כשראיתי אתמול את התסכול, הזעם והמרירות על פניהם של מראיינות ופרשנים בערוצי הטלוויזיה השונים, הבנתי שמבקר המדינה, מר יוסף שפירא, לא סיפק את הסחורה המבוקשת. כל התקוות, התחנונים, התפילות, המניפולציות, ההדלפות העברייניות - לא הועילו. דו"ח המבקר, על כל ההערות החשובות שבו, לא הרעיד את הלבבות ולא הראה תשתית בעלת אופי פלילי בהתנהלות ראש הממשלה. בטוחני שלבקשת המבקר תתבצע בדיקה מהירה וכמו בעבר יתברר שאין ממש בממצאים המחשידים לכאורה. בוודאי בכאלה שנבדקו בעבר ובחדשים לכאורה, שהם כנראה לא חלק מדו"ח המבקר. כמה קל להטיל דופי ביועץ המשפטי לשעבר שהחליט שאין מה לחקור, כל חטאו הוא שלא עבד בשירות התקשורת. מהראוי היה שראש הממשלה ינהג ביתר צניעות בנסיעותיו שלו ושל בני משפחתו, בצניעות שכזו היה מסר חשוב לחברה הישראלית, אולם מכאן ועד לפלילים המרחק רב. השמאל הישראלי לעולם לא יסלח לבנימין נתניהו ולימין על שפעם אחרי פעם, בבחירות דמוקרטיות, הם שולחים אותו לאופוזיציה. השמאל לא ימחל על חילופי האליטות בחברה הישראלית שדחקו לשוליים, את אלה המשוכנעים שיש להם את הבעלות על מניות הבכורה של מדינת ישראל. איך אפשר להשלים עם אלה שעומדים בגאון אל מול נשיאים וראשי מדינות בהגנה על האינטרסים של ישראל והוכיחו כי סיסמאות השלום הנבובות של השמאל ריקות מתוכן, כמו גם הביטוי האומלל של "קורבנות תהליך השלום". כדי להתמודד עם שלטון הימין בהנהגת נתניהו, השמאל ונציגיו בתקשורת נאחזים בכל קש. לפתע פתאום הם מגלים שכמה נסיעות של ראש הממשלה עבור ארגונים חשובים, לטובת המדינה והקהילות היהודיות, מומנו על ידי אנשים פרטיים. כאילו שנתניהו אמור לדעת מיהו התורם שמימן עבור הארגון את הנסיעה. לכך מוסיפים מייד את החשש לתמורה עבור המימון, והרי לנו מראית של שוחד. כמה בורות משפטית אפשר לרכז לתוך מניפולציה מנופחת. כשנתניהו נוסע על חשבון המדינה בשליחות ציבורית זה לא בסדר, וכשהוא נוסע להופיע עבור אירגונים במימון תורמים, גם זה לא בסדר. איך אפשר להתייחס לביקורת כשכל דבר שנתניהו עושה הוא לא בסדר? מעולם לא שמעתי דופי בחברי כנסת מוסרניים וטהרניים שנוסעים להופיע בפורום סבן, שמאשימים אותם שבעקבות ההזמנה והפינוקים הם אמורים לשרת את האינטרסים הכלכליים של חיים סבן. להם זה מותר, אצל אחרים מדובר בחשש לשוחד. לא זכור לי שפרשנים ושדרנים, המוזמנים להנחות אירועים שמשולמים על ידי תורמים פרטיים, מצהירים שהם מנועים מלסקר בתקשורת את אותם תורמים. אם היו מחלקים פרסי נובל לצביעות, אותם טהרנים היו זוכים בהם ללא ספק. למותר לציין שאין שום דמיון בין פרשת ראשונטורס של אהוד אולמרט לבדיקת המבקר בעניין נסיעות נתניהו. בראשונטורס הוכח שהיה מנגנון מאורגן של גביית תשלום כפול ומשולש בגין אותה נסיעה, ולמרות זאת אולמרט זוכה. בעניין נסיעות נתניהו אין בדל הוכחה על תשלומי כפל וממילא אין ראיה על ארגון שיטתי של גבייה ביתר. כשלעצמי אינני אוהב את הטיעון המוכר "כך עושות כולן", אבל עובדה שהיה נוהג מקובל באשר לנסיעות שרי ממשלה, שהוחלף בנוהל כתוב החל משנת 2008, שנים לאחר הנסיעות המבוקרות. לא ברור לכן מדוע כל אותם צדיקים בעיני עצמם בחרו להפעיל את שיפוטם המוסרי דווקא כשמדובר בנתניהו. בשירו "תנאי ראשון" מראשית שנות ה־50, שפורסם ב"טור השביעי", כתב המשורר נתן אלתרמן: "אֵין סָפֵק שֶׁיֶּשְׁנָהּ גַּם דִּבַּת מִתְנַכְּלִים / וְיֶשְׁנָהּ גַּם פְּסִיכוֹזָה הוֹלֶלֶת, / אֲבָל יֵשׁ גַּם אֱמֶת. וּבְעִקָּר: יֵשׁ אַקְלִים / בּוֹ נֶחֱלֵית הַחֶבְרָה וּלְמִשְׁכָּב נוֹפֶלֶת". אכן החברה הישראלית נדרשת לתיקון המידות, אולם את התיקון הזה אי אפשר לעשות באמצעות דיבה ופסיכוזה.
