איראן היא מדינה מלאכותית הכוללת מספר רב של קבוצות אתניות: פרסים, אזרים, כורדים, תורכמנים, בלוצ'ים, ערבים ועוד. הקבוצה הגדולה, הפרסים, היא הדומיננטית ומרכיבה כ-60 אחוזים מהאוכלוסייה. המנהיג העליון, עלי חאמינאי, הוא אזרי. בדרום מערב המדינה, בחבל ח'וזיסטאן, חי המיעוט הערבי, ורוב עתודות הנפט והגז של איראן טמונות באדמה שמתחת רגלי המיעוט הערבי. המיעוט הערבי הוא שיעי, בדיוק כמו הרוב הפרסי, אך היחס אליו מצד השלטונות שלילי ביותר. בעבר כונה החבל בשם ערביסטאן כביטוי לקבוצה האתנית שישבה בו, אך אחרי הכיבוש הפרסי של שנת 1925 הפרסים שינו את שמו לח'וזיסטאן כדי להעלים את האופי הערבי של האזור. כיום השלטון מכנה את האזור בשם אהוואז על שם עיר בירתו. שטחו של החבל יותר משישים אלף קילומטרים מרובעים, פי שלושה ממדינת ישראל, אך מספר תושביו כארבעה וחצי מיליון, כמחצית מתושבי ישראל. למרות שבאזור זה נמצאות רוב עתודות הנפט והגז של איראן, האוכלוסייה הערבית לא נהנית מהעושר הזה, ואף סובלת ממנו. השלטון האיראני איננו מכיר בקבוצה הערבית כמיעוט אתני, ואוסר עליה להשתמש בלשון הערבית בשימוש רשמי או ציבורי. אסור לערבים לקיים כל פעילות פוליטית או תרבותית באופן שיקדם את קיומה כקבוצה מובחנת. השלטון האיראני בנה סכרים על שני הנהרות העיקריים בחבל, קארון ואלקרח'ה, כדי להעביר את המים לחבלים אחרים, בעיקר פרסיים, שבתוך איראן. כתוצאה מכך התייבשו אדמות חקלאיות רבות בחבל הערבי, וכפריים ערבים רבים נותרו ללא מקור פרנסה. רובם נאלצו להגר לערים ושם הם חיים חיי עוני ודלות. שדות הנפט המצויים באדמת חבל אחואז מביאים אליו את חברות הקידוח, ההפקה והזיקוק, המערביות והסיניות, והפעילות הפטרוכימית הרחבה גורמת לזיהום האוויר ברמות שמסוכן לחיות בחבל. השלטון האיראני איננו שת ליבו לסבל האוכלוסייה, ובשנת 2005 פרצו הפגנות של ערבים בדרישה להכיר בהם כקולקטיב, ולחדול מפעולות שתכליתן לגזול את האוצרות הטבעיים של האזור. השלטון פיזר את ההפגנות תוך הרג של מאות אנשים. בקרב האוכלוסייה הערבית באזור ח'וזיסטאן פועלים מספר ארגונים מחתרתיים, ובראשם "אלמג'לס אלוטני אלאחואזי" – "המועצה הפטריוטית האחואזית" שמטרתם היא לשחרר את החבל מהכיבוש האיראני. באוגוסט 2013 הוציאה איראן להורג שישה אזרחים אחואזים, והפרסומים של בני האזור דיווחו על כך ה"האויב האיראני" הוציא אותם להורג בגלל "פעולות טרור" כשכל חטאם היה שהם היו סטודנטים שלווים באוניברסיטאות איראניות או שהשתתפו בהפגנות לא אלימות. הוצאות להורג של בני חבל אחואז אינן נדירות, שכן עד היום נתלו מאות אחואזים ברחובות החבל כדי להרתיע את אחיהם מלדרוש עצמאות או זכויות. בשישה במרץ השנה עצרו השלטונות האיראניים חכם דת ערבי ששמו באקר אלנעאמי המתגורר בעיר אחוואז, ומאז לא נודע דבר על גורלו. השלטונות לא מוסרים שום פרט על מקום הימצאו, ואף מכחישים שהוא בידיהם, למרות שעדי ראייה רבים ראו אנשי ביטחון בלבוש אזרחי פורצים לביתו, מוציאים אותו ולוקחים אותו ברכב השייך למנגנון ביטחון הפנים. גם בעבר הטרידו אותו מנגנוני הביטחון ועצרו אותו מספר פעמים, בכל פעם למשך מספר חודשים בצינוק. המעצר האחרון כלל גם את החרמת כל הספרים והטלפונים שלו. השלטונות מייחסים לו "הפצת תעמולה נגד המדינה" וביזוי הדת, שכן הם טוענים שאלנעאמי עזב את הפלג השיעי, הצטרף לסונה, וארגן אנשים לקריאת הקוראן, לקיים תפילות ולחגוג את החגים על פי הנהוג במדינות ערב הסוניות. משפחתו של אלנעאמי פנתה לארגונים בינלאומיים, כולל לממונה על התיק האיראני במועצת זכויות האדם של האו"ם, ד"ר אחמד שהיד, אך ללא הועיל. לטענת "תנועת המאבק הערבי לשחרור אחוואז" – אחד הארגונים המחתרתיים הפועל לשחרור הערבים מהעול האיראני – תופעות דיכוי המיעוט הערבי הולכות ומתגברות, והשלטונות פורצים לבתי הפעילים ועוצרים רבים מהם, כולל נשים: לאחרונה נעצרה פעילה ששמה זכיה אלניסי למשך שלושה ימים, ואחרי ששוחררה היא הושמה במעצר בית ללא אפשרות ליצור קשר עם אף אחד. השלטונות האיראנים שמו בחשבון הפייסבוק של זכיה טקסטים מפוברקים, האמורים "להוכיח" את אשמתה. מעצרה עורר גל של התנגדות בקרב הציבור הערבי באיראן, ודבר מעצרה התפרסם בעולם. הפרסום גרם לשלטונות האיראנים לשחרר את זכיה מהכלא ולהעבירה למעצר בית, דבר המוכיח שהשלטון האיראני רגיש למה שמתפרסם עליו בעולם. סביר להניח שהרגישות הזו נובעת מחשש של השלטון האיראני מהתגברות הרגשות נגדו בקרב המיעוט הערבי, ואף בקרב מיעוטים אחרים, בעיקר הכורדים והבלוצ'ים, דבר העלול ליצוק שמן על מדורת המתיחות בין הפרסים והמיעוטים הרבים באיראן ולערער את היציבות במדינה זו. המונחים שמשתמשים בהם דוברי הארגונים באזור אחוואז מעניינים, שכן הם מכנים את השלטון האיראני בכינוי "שלטן כיבוש" ואת חבל אחוואז בכינוי "ארץ כבושה". העולם "הנאור" מתעלם בדרך כלל ממה שהשלטון האיראני עושה בחבל אחואז, כפי שהוא מתעלם מרוב תופעות הדיכוי, ההרג ההמוני והמלחמות בעולם הערבי והאסלאמי. כל עוד הבעיות אינן יוצרות תופעה של פליטים המהגרים בהמוניהם לאירופה או לארה"ב, המערב לא נוקף אצבע לעצור את האסון. יתר על כן, השלטון האיראני – למרות היחס השלילי שלו למיעוטים דוגמת הערבי, הכורדי והבלוצ'י – הפך באחרונה להיות חביב המערב, ומדינות מערביות רבות עומדות בתור לעשות עסקים איתו אחרי ששיחררו מאות מיליארדי דולרים לקופתו המרוקנת. במקום להדק את עניבת הסנקציות על משטר האיתוללות בגד המערב במיעוטים המדוכאים באיראן ועכשיו מרגישים האייתוללות שהם יכולים לעשות כל דבר נגד המיעוטים בארצם, שכן העולם לא רואה את מה שקורה בתוך איראן, ואם הוא רואה – לא איכפת לו כלל מגורל המדוכאים והמסכנים הנאלצים לחיות תחת מנופי התלייה של המשטר האיראני. ההיסטוריה תשפוט את מנהיגי המערב על שתיקתם ועל העסקים שהם עושים עם איראן על חשבון חייהם ורווחתם של מיליוני מדוכאים הנאלצים לחיות במצב ששום בן המערב היה מסכים לחיות בו. האם יש צביעות גדולה מזו?
