במלחמת ששת הימים הייתי תלמיד תיכון בתל אביב. הכיתה שלנו יצאה במאורגן לחפור שוחות בשדרות ירושלים ביפו. בעורף שררה תחושת מצור, מדינת ישראל הקטנה שוב נאלצת לעמוד מול צבאות גדולים המאיימים עליה. הדרג המדיני, על פי מסמכים שמתפרסמים כעת, היה עייף ומבוהל. לעומתו, מפקדי הצבא היו נחושים, עטורים ברוח לחימה, מאמינים בכוחו של צה"ל ומוכנים להיישיר מבט אל מול האויב ולהכריע אותו. האלוף דוד אלעזר טען שצריך לתקוף מייד ולא לסיים את המלחמה על הקו הירוק. האלוף גביש התלונן שההנהגה לא מאמינה בעוצמתו של הצבא. האלוף נרקיס הודיע לרב שלמה גורן שעליו להכין את השופר לקראת הכניסה לירושלים. בתוך שלוש שעות ושישה ימים, חיילי צה"ל שינו את פני ההיסטוריה היהודית לנצח נצחים. משק כנפי ההיסטוריה אחז בכל, בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. כל ימי חיינו לא נשכח את תמונות חיילי צה"ל שועטים לכותל דרך שער האריות. חיילים דתיים ולא דתיים חשו מתוך עומק תודעתם את הנקודה היהודית המשותפת לכולם. צעירים שנולדו לתוך ירושלים מחולקת גילו שבלב כל יהודי יש ניצוצות אור מירושלים של זהב. עם ישראל לרגע לא שכח את ירושלים, וציון תמיד שאלה לשלום אסיריה. הציונות המודרנית נזקקה לחולל לאום מבחינה תרבותית, פוליטית ולשונית. השאיפה היתה ליצור כור היתוך אחיד לכולם על ידי בניית עתיד משותף. ההנהגה אז לא הבינה כי אין עתיד משותף ללא עבר משותף לכולנו. השמאל, שניסה למחוק את המורשת ההיסטורית, הועבר לשולי דרכים, ומאז הוא מבוסס בתוך ביצת ייאוש, דיכאון, דכדוך וקיפול דגלים. בעצם ימים אלה אומות העולם שוב מנסות לשלול מאיתנו את האחיזה במולדת ההיסטורית, מתוך טיעוני סרק שקריים שהסכסוך הישראלי־פלשתיני הוא בבסיס הטרור הג'יהאדיסטי העולמי. חשוב שהן תדענה שעם ישראל מאוחד ומלוכד סביב שלמות ירושלים, שבמשך אלפי שנים חיברה אותנו יחדיו. מי שבימים אלה פורש מאחריותו הלאומית בשם שיקולים פוליטיים צרים, מועל באחריותו ההיסטורית לעם ישראל, לעברו ולעתידו. בתהליך הגאולה יש קשיים. משא ההיסטוריה היהודית מכביד לעיתים. יש בתוכנו קטני אמונה וקצרי ראות, גדעון לוי שכאלה, שמייחלים ליום שבו יום שחרור ירושלים יהפוך ליום אבל. את יום העצמאות הם כבר הצליחו להפוך ליום הנכבה שלהם. למרות החשיפה הגדולה שיש לפרשני הקינה והנהי, הם מיעוט מבוטל, חסר חשיבות אמיתית. מי שמאמין לא מפחד ועם הנצח ינצח, גם אם הדרך ארוכה. רוב אזרחי ישראל מתחברים דווקא לדברי הנבואה המרוממים של הנביא זכריה: "הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם". ניצחנו בעבר וננצח גם במערכות המדיניות העתידיות, כי אין לנו ארץ אחרת. מתוך "ישראל היום"
