לפני כ-40 שנים, מתוסכל מהתקשורת השמאלנית ששלטה בדעת הקהל, הקמתי תנועה ציבורית תחת המותג "העם נגד תקשורת עוינת" וסמלה היה מיקרופון שנחש כרוך סביבו. הביטוי "תקשורת עוינת" עדיין בשימוש וגם היא בעצמה ממשיכה לפרוח ולשגשג, ארסית מתמיד. קחו את "יום ירושלים". שני דורות חלפו מאז אותו אירוע היסטורי בלתי נשכח – הגשמת חלום 'גאולת ירושלים', ובתקשורת העוינת, אז כעתה, היום הזה מוקדש לא לשמחת היהודים, כי אם לתוגת הערבים. עם המיקרופון הרעיל ביד ממהרים השדרים אל רובעי האויבים של המלחמה ההיא, וכל שנה מחדש – הפתעה! הפתעה! – הם מגלים שהמנוצחים אינם מאושרים מן התוצאה. אחר כך הם מחפשים, היכן ניתן למצוא בירושלים כיעור, לכלוך ועזובה, ואם מחפשים - מוצאים. בסוף, מרוב מרה שחורה – חוויית העיר היפהפייה והמרתקת הזאת, ששום מקום בעולם אינו דומה לה, נגזלת מן הצופה והמאזין. מעלימים ממנו גם את היום-יום הירושלמי, של שני עמים המתפקדים זה עם זה בשגרה ובמפגש טבעי, שגם 'אינתיפאדת הסכינים' לא יכלה להן. באשמת התקשורת העוינת האזרח הממוצע אינו מודע כלל, שאיחוד ירושלים הוא בסך הכל סיפור הצלחה. עוד אני מקליד את המלים האלה, וברקע משמיע "קול ישראל" את השיר הדבילי "הבטחתם יונה", חלק מן הקקופוניה הבלתי גמורה של "השלום". דבילי, כי איך אפשר להפנות את הטענה הילדותית הזאת אל הימין? הימין 'הבטיח יונה'? השמאל הוא שהביא עלינו את אסון אוסלו, ותחת סמל יונת השלום. אז מי צריך לזעוק "הבטחתם יונה!", המחנה הלאומי או "מחנה השלום"? ונגד מי צריך לצאת ב"אני מאשים" של 'הבטחתם יונה' על התוצאות של גרוש היהודים מן הרצועה ומצפון השומרון - טילים, מדינת חמאס ושלוש מלחמות - אם לא נגד שלושה ערוצי הטלוויזיה הגדולים ונגד "קול ישראל" ו"גלי צה"ל", הנשלטים ע"י התקשורת העוינת? בינתיים, התהפך לרעה המזרח התיכון והתהפכו לטוב רוסיה, הודו וסין וישראל נותרה עמוד התווך היחיד של העולם החופשי באזורנו. אולם התקשורת העוינת בשלה, ואם תצליח להעביר גם את ירושלים ויהודה ושומרון לידיים טרוריסטיות ועמהן הקטסטרופה הבלתי נמנעת - היא שוב תכוון אל הימין את ההתרסה החצופה: "הבטחתם יונה!" לאחרונה היו שני אירועים שעושים טוב על הנשמה, וכנראה משום כך התקשורת העוינת הצניעה וכמעט החביאה אותם. כוונתי לביקור ההיסטורי של ראש הממשלה במוסקבה ול"מצעד למען ישראל" בניו-יורק. מניעת מעט הנחת שיהודי-ישראלי יכול להפיק ממצעד סולידריות שכזה היא שערורייה החוזרת על עצמה מדי שנה. השנה, העוולה היתה כפולה ומכופלת נוכח השנאה, החרמות והאנטישמיות התוקפות אותנו מכל עבר. מול כל אלה, מדוע שלא לחזק מעט את המורל שלנו למראה ארבעים אלף צועדים בבירת העולם החופשי תחת דגלי ישראל ומתוך הזדהות עם מאבקה? מדוע לא לתת לעין הישראלית, החשופה לכל כך הרבה מראות קשים, את הסיפוק הקטן לראות את ה'אמפייר-סטייט-בילדינג' מואר בצבעי כחול-לבן? זה מתבקש, אך התקשורת העוינת אינה נענית. 250 ארגונים יהודים צעדו בשדרה החמישית, במה שתואר כ-"הפגנת התמיכה בישראל הגדולה ביותר בעולם", ואיך אני יודע זאת? נכנסתי במקרה לערוץ 20! וכך, תקשורת עוינת ניכרת לא רק במה שהיא משדרת, אלא גם מה שהיא אינה משדרת. דוגמה זועקת היא הכיסוי הדל שהוענק לביקורו האחרון של נתניהו ברוסיה. משקיפים אוביקטיבים ראו את ארבעת המפגשים של שני המנהיגים השנה כיוצאי דופן ואת גינוני הכבוד והאינטימיות כלפי האורח הישראלי כנדירים. בלטו - סיור פרטי עם פוטין בחדרי הקרמלין, אירוע גלה חגיגי בתיאטרון בולשוי, חתימת חוזים חשובים וביניהם הענקת זכויות פנסיה לעולים רבים, המייחלים לפתרון זה שנים. ועתה, אמרו נא: מה הציגו בבולשוי? אינכם יודעים, כי לא הראו לכם. מה זה, סוד צבאי? נתניהו הניח זר בטקס צבאי, שגם אותו מנעו מאתנו. למה? נתניהו נפגש עם נציגי היהודים. מה היה שם? האם גם על זה אין לציבור צרכני התקשורת בארץ זכות לדעת? ותערוכה ישראלית היתה בקרמלין, ושמה "9 דלתות", ובתוכה מדור גדול ומגוון שהציג מאות מוצרים מן ההתנחלויות. מתי ראו קירות הקרמלין מחזה כזה בכל ההיסטוריה היהודית ברוסיה? המחוות הדיפלומטיות האלה, שעולות בכסף רב ודורשות מאמצים גדולים, אינן נערכות לשווא. יש להן תכלית מדינית. אולם כאן, בישראל, התכלית הזאת הוחמצה. התקשורת העוינת דאגה לכך שהצלחנו לראות רק כמה הבזקים מקוטעים, חסרי משמעות, לצאת ידי חובה. גם לה, מסתמא, יש תכלית. מכל המסע למוסקבה ניתן כיסוי ממשי רק לניצול המכוער של כתב ישראלי את מסיבת העיתונאים החגיגית, מול פוטין ונתניהו, כדי לשאול כמה כסף קיבל נתניהו לפני 15 שנים, בהיותו אזרח פרטי, מאחד, מימרן? משום מה היה חשוב לו לגרום לראש ממשלת ישראל את הבושה הזאת, בחו"ל ובמעמד ממלכתי חגיגי, ולעזאזל הפגיעה הנוספת, העקיפה, בממלכתיות הישראלית גופה. אתר "דבקה" העלה כמה מן השאלות שלא עניינו את תחקירני הרשתות הגדולות, עניינים פעוטים כמו – האם הוסכם שרוסיה תשתתף במכרזי הגז של 'לויתן'? והאם נדונו בקשר לכך ההשלכות על השיחות עם תורכיה? והאם מתוכננים תמרונים ימיים של ציי רוסיה וישראל? ומה דעת ארה"ב בנדון? כל זה קטן על השדרים, הראש שלהם הרי בשערוריית מימרן! התקשורת הישראלית אינה חדלה מלהביע מורת רוח, מדוע נתניהו מחזיק עדיין גם בתיק התקשורת. מילא, לו לפחות היה עושה בו משהו!
