השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני הגירושין במדינת ישראל לשנת 2014. באופן לא מפתיע ישנה עליה רציפה בכמות הזוגות המתרגשים. על פי הנתונים ישנם כ14% גרושים וגרושות בציבור היהודי במדינת ישראל בעוד שבשנת 1972 עמד שיעור הגירושין על 4% בלבד. מנתוני הלמ"ס עוד עולה, כי גרושים הם אנשים פחות אופטימיים, בודדים יותר, מרגישים במצב כלכלי רע יותר מחבריהם שבחרו להישאר בתא המשפחתי ה"שמרני" ומתחזקים את הזוגיות שלהם בצורה חיובית. הלמ"ס לא בדק את מצבם הנפשי והחברתי של ילדי הגרושים, אבל מחקרים רבים מצביעים על כך שגם מצבם של הילדים איננו טוב בהשוואה לחבריהם הגדלים במשפחה נורמטיבית. היום כבר ידוע כי יש קשר ישיר בין מצב נפשי לבין מצב בריאותי פיזי ואם כן ניתן להסיק שאנשים גרושים הם בוודאי גם חולים יותר וגם מאריכים שנים פחות מחבריהם הנשואים. בנוסף, במדינת ישראל בה יש מחסור גדול בדירות, בעיה כלכלית לא פשוטה, הגירושין מביאים לכמאה חמישים אלף דירות "כפולות". הרי שיש לכולם "אינטרס" להלחם עם התופעה הזו, הן ברמה החברתית, הן ברמה הבריאותית, הן ברמה החינוכית והן ברמה הכלכלית. למרות כל זאת, אנו מתייחסים לתופעת הגירושין,כדבר טבעי שאיננו ניתן לשינוי. האמת היא שלא כך הם פני הדברים. כל מי שעוסק בתחום זה יודע, כי בהדרכה נכונה ובהכוונה ראויה ניתן "להציל" משפחות רבות מהתפרקות ולהפוך את הקערה על פיה בקרב זוגות שכבר חושבים שהנישואין שלהם אבודים. בשנים האחרונות ישנם גרעינים תורניים רבים העוסקים בתחום זה ומקימים "מרכזי משפחה" הנותנים מענה לאלפים ולרבבות של זוגות ומשפחות. כל זאת במסגרת "חיבורים" שהינו פרויקט משותף לגרעינים ולמשרד הדתות. אולם פעילות זאת היא טיפה בים בגלל דלות האמצעים ובגלל האווירה הכללית הקיימת בציבור הרחב שרואה בגירושין דבר טבעי ומובן. כל מי שחי את הנושא ורואה את הבדידות, הבלבול והקושי בו שרויים זוגות ומשפחות כתוצאה מהליך הגירושין, יודע עד כמה הדבר קשה ומתסכל את כולם. כל מי שמכיר את הנושא מקרוב רואה עד כמה הקושי הכלכלי והמנטלי כתוצאה מגירושין, הינו הרסני. כל מי שמכיר את הנושא מקרוב יודע עד כמה ניתן לשנות את המצב בעבודה נכונה. נכון,יש גירושין מוצדקים, יש מצבים בהן זה הפתרון הנכון, אולם ברוב מוחלט של המקרים אפשר היה אחרת. על מדינת ישראל לראות בחיזוק התא המשפחתי יעד מרכזי. מטרה מקודשת ובהתאם לכך להשקיע משאבים, הן אנושיים והן כלכליים. כפי שמתייחסים לנוער בסיכון ומשקיעים בהם מליונים רבים ותשומת לב ממשלתית ועירונית, כך צריך להגדיר את חיזוק התא המשפחתי כיעד לאומי. שינוי המציאות תטיב עם המשרדים הממשלתיים החברתיים שניזוקים כלכלית מהתופעה. אני קורא לכל הנוגעים בדבר להקים "מועצה לאומית לחיזוק התא המשפחתי" מועצה בה יהיו חברים כל הגורמים הרלוונטיים. מועצה שתדאג לשים את העניין החשוב הזה על סדר היום הלאומי, הן מבחינה תודעתית והן מבחינת גיוס משאבים ראוי לעניין. רק השבוע התבשרנו כי השרה איילת שקד תקנה תקנות של "גישור" בבתי המשפט כחלק מתהליך הגירושין, ראוי לא פחות מכך לאפשר הליך גישור עמוק יותר, עוד לפני שמגיעים להחלטה קשה כל כך.
