אנחנו עדים לסדרה של נאומים וביטויים חריפים כנגד אלה "שהשתלטו על הליכוד ומוליכים אותנו לאבדון" ודיבורים על "תהליכים המזכירים את מרכז אירופה לפני שבעים, שמונים ותשעים שנה...וכו'.

הסדרה דומה לטור עולה של חריפות הגידופים ואין כאן לא יד מכוונת ולא יד המקרה, זו סדרה שמצביעה על תופעה. התופעה היא תגובת חרדה לפעולתה של הדמוקרטיה שמצליחה למרות כל המאמצים להטותה, לבטא את רחשי לב גוף גדול של רוב היהודים החיים במדינת היהודים.

בכל מערכת בחירות בדור הזה שוב ושוב מתברר שיש רוב יציב המתבטא בכלים הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה. מאז 1981, כאשר התברר שתוצאות הבחירות של שנת 1977 לא היו תאונה חד פעמית ומקרית, שכן הן נשנו כעבור ארבע שנים, מופעלים מקורות כספיים ומערכות תעמולה שמנסות לשכנע את הציבור "הפרימיטיבי" לחזור בתשובה ולהמליך את השמאל הפוליטי.

הקרן לישראל חדשה שהוקמה לאחר 1981 מפעילה מאות עמותות ומתעלת מימון של מדינות אירופה כדי להטות את הקהל אל חיק השמאל. הגדיל לעשות הארגון עתיר האמצעים V15  שהוקם לקראת מערכת הבחירות האחרונה שהוא דוגמה מובהקת למאמץ זה.

כיוון שכל המאמצים לא נושאים פרי, וחכמת ההמונים גוברת על מכונת התעמולה, גוברת האכזבה של מי שהעלו את המכניזם הדמוקרטי למדרגה של ערך. אכזבה זו, וחרדה מפני העתיד גורמת לתגובות עצבניות והתבטאויות גסות מאין כמוהן. כל התבטאות גסה גוררת תגובות כעס מצד האגף המושמץ ודרישות רמות להתנצלות. ואני אומר אלו הן תגובות לא נכונות.

במקום לדרוש התנצלות ושינוי הטון, אני אומר לתוקפים ולבעלי דברי הבלע "אל תתנצלו, אמרו את האמת שלכם, אמרו שאתם מאוכזבים מהדמוקרטיה, הגידו בראש גלוי למה אתם מקוים ומה אתם חושבים על הרוב הדמוקרטי כדי שנדע מול מי אנו עומדים ומי הם השותפים הפוטנציאליים שלנו". הנאומים הגסים שנשמעו לאחרונה, הן נאום גרמניה של הקצין הבכיר, נאום הפשיזם של אהוד ברק, הפוסט של דובר המחנ'ץ כל אלה אינם תאונות שיש להתנצל עליהן. הם קצה הקרחון החושף קיומו של שיח פוליטי אמיתי.

שיח של כעס, אכזבה וחרדה, שיח של קבוצת מיעוט שרוצה לשלוט ולא מעוניינת בהידברות ושותפות. להתנצלות יש מקום כאשר מתרחשת תאונה שאינה מייצגת את המציאות כהוויתה אך לא כאשר הנאומים משקפים מציאות קיימת.

במקום לדרוש התנצלות אני מציע לקרוא לאלה החרדים ומודאגים ומגדפים להכיר בכך שיתכן שהרוב הדמוקרטי לא טועה ולנהל עמו דיאלוג מתוך כוונה לראות את האמת שיש גם בעמדותיו ומתוך כוונה של אמת להגיע לשותפות של ממש בהגדרת הייעוד של המפעל הציוני. ייעוד משותף הוא תנאי לשותפות מתוך מחלוקת.  

לכן, אל תתנצלו, חשבו את מה שאתם חושבים אבל תחפשו גם דרכים אמיתיות לשותפות ציונית. הימים בהם הרב הסוציאליסטי עשה במדינה כבתוך שלו ורמס את המיעוט הדתי ואת המיעוט הלא סוציאליסטי עברו. יש מקום לשותפות אך היא בלתי אפשרית אם לא תהיה הסכמה על הייעוד המשותף. קודם כל ראוי להבהיר מהי מדינה יהודית ומה מקומו של המכניזם הדמוקרטי בה.

מה הם הערכים ומה הם הצרכים. אם כך נלך תתגברו על היאוש ותוכלו להנות בלי כעסים ומרירות מהזכות הגדולה שבה זכינו, הזכות לחיות בתקופה מאוד מיוחדת בתולדות עם ישראל, תקופת שיבת ציון שאנו עתה בעיצומה. זוהי אחת התקופות החשובות ביותר, והנפלאות ביותר ב3500 שנות קיומה של האומה היהודית. אשרינו שזכינו לקחת חלק במפעל גדול זה.