פייסבוק נוהגת לפרסם, פעם בכמה חודשים, את מספר המשתמשים העדכני שלה ושל אינסטגרם שבבעלותה. היא אף מאפשרת לעקוב אחר נתוני המשתמשים בחלוקה למדינות, אזורים וערים. חברת טוויטר, לעומתה, לא עשתה זאת מעולם. ויש לה סיבה טובה לכך. הרשת החברתית עם הציפור הכחולה חגגה לא מזמן עשור להקמתה, אך בכל הנוגע למצבה בישראל – אין סיבה אמיתית לחגיגה. עפ"י מקורות לא רשמיים, היקף השימוש בטוויטר בישראל עומד על 5% מכלל הגולשים, בעוד פייסבוק מתהדרת ב-93%. מדובר במאות אלפי חשבונות, שרבים מהם כלל אינם פעילים. גם אם מסתכלים במדד החיפושים בגוגל, ניתן לראות שלעומת אינסטגרם שצומחת ללא הפסקה מאז 2012, טוויטר רק הולכת ומאבדת מכוחה עם כל חודש שעובר. אבל דווקא על רקע הנתונים הללו, מתחזקת התהייה: כיצד מצליחה טוויטר להרעיש מדי כמה ימים את מהדורות החדשות בישראל? ציוצים של פוליטיקאים, עיתונאים וספורטאים זוכים לאזכורים בלתי פוסקים בתקשורת, וביחס חסר פרופורציה לחשיפה הציבורית שהם מקבלים בטוויטר עצמה. האחרונה שהצליחה לעורר סערה בעזרת פחות מ-140 תווים, הייתה אושרת קוטלר מערוץ 10 שיצאה באמירה חריפה נגד ציבור המתנחלים, ובעקבותיה נאלצה להתנצל. גם פרשת רמי סדן, משאל העם בבריטניה והבחירות לנשיאות ארה"ב סיפקו ומספקים תוכן שלא היה מבייש את הכותרת הראשית של מהדורת ערוץ 2. אחד מאירועי הטוויטר המשמעותיים ביותר בישראל רשום על שמה של ג'ודי ניר מוזס שלום, שצייצה ממש לפני שנה בדיחה גזענית על חשבונו של נשיא ארה"ב אובמה, וזכתה אפילו לתגובה של דובר הבית הלבן. אז מהו סוד השפעתה של טוויטר על השיח התקשורתי? התשובה ברורה: נוחות-יתר. בעוד שפייסבוק מאלץ את מפרסם הפוסט לתכנן ולשקול היטב את מילותיו, תחושתו של הכותב בטוויטר היא מאוד פמיליארית. שיחת סלון, או קבוצת וואטסאפ אם תרצו. וכשזה המצב, הדרך לציוץ מוזר, חריף או בוטה מדי – קצרה מאוד. ומה הקשר בין זה לבין כותרות ראשיות בתקשורת? על השאלה הזו אני בטוח שתוכלו להשיב בעצמכם. רוני ארזי הוא מנכ"ל חברת הדיגיטל "משרוקית". ביום שני הקרוב, 4.7, הוא ינחה פאנל בנושא טוויטר במסגרת כנס ישע לתקשורת והסברה, בהשתתפות ג'ודי ניר מוזס שלום, אסף ליברמן, חגי סגל ושמעון ריקלין.
