הטרגדיה הזו היא אינה גזירה משמיים. עשרות פעמים ביום מוזנקים צוותי מד״א להציל את חייהם של פצועים אשר הגורל האכזר פגש אותם בכל מיני פינות אפלות של המציאות: בכביש סואן, בתאונה בבית, בפיגוע או באסון טבע. כל אלה, גם אם הגורם האנושי משחק בחלקם תפקיד מרכזי, הם בבחינת משהו שמתקבל על הדעת, שאפשר לנסות ולהבין אותו. לשכוח ילד במושב האחורי של מכונית ולהמשיך בשגרת היום כאילו היה זה חפץ חסר משמעות – את זה הדעת כבר אינה סובלת. יחד עם זאת, לבי יוצא אל ההורים האלה שעולמם חרב עליהם בין רגע. כל כך הרבה אסונות וקיפוח חיי אדם אנו חווים במציאות היום יומית שלנו. כל כך הרבה סבל וצער המציאות הזו מספקת לנו. מדוע צריך להוסיף על כך עוד ועוד? בכל זירת אירוע או תאונה, צוותי מד"א נלחמים על חייו של כל פצוע. גם כשהכל נראה אבוד, לא מוותרים. עוד פעולה רפואית, עוד תרופה, עוד החייאה, עוד הנשמה. עושים כל מה שניתן ואף מעבר. במקרים רבים, מה שברגע הראשון נראה אבוד, כעבור כמה דקות של פעולות החייאה מגלה לפתע סימני חיים. לצערי הרב לא כך פני הדברים כאשר מדובר בילד שהושאר בתוך מכונית לוהטת. ברוב המוחלט של המקרים כבר אין איך להציל את הגוף הקטן בשמש הקופחת. אני שב וקורא לכל אבא, לכל אמא, לכל אזרח — היו ערניים. אל תצאו מהמכונית מבלי שבדקתם שמישהו נשאר חלילה על הספסל האחורי. גם כשאתם חולפים ליד מכונית חונה, הציצו פנימה, תבדקו ובכל מקרה של חשד הזעיקו מיד עזרה. ילדים שנשכחים במושב האחורי זו אינה גזירה משמים. אפשר למנוע את הטרגדיות הללו.
