1. המהפכה הטורקית. האם מהפכה אנטי דמוקרטית כזו, יכולה להתחולל גם בישראל? האם ייתכן שמיעוט/ים כלשהו/ם שדעתו/ם אינה נוחה מן ההנהגה שנבחרה באורח דמוקרטי, ינסה/ו לגנוב בכוח את המדינה, כפי שאירע בשבת בטורקיה? שתי תשובות: אחת רעה, אחת טובה. החדשה הרעה היא, שהמהפכה הטורקית כבר נמצאת כאן ועכשיו. השלטון כבר נגנב מידי הרוב הדמוקרטי. שוב ושוב אומר העם את דברו בקלפי, אבל המיעוטים למיניהם: שמאל קיצוני, אנארכיסטים, פלשתינים, מסתננים, להט"בים, רפורמים וכל כיוצא באלה - כופים על העם את הפסבדו דמוקרטיה שלהם, בניגוד לדעת הציבור שבוטאה בקלפי. החדשה הטובה היא, שאנו לא חשים במהפכה הישראלית, מפני שבניגוד לטורקית, היא מתחוללת ללא טנקים ורובים. למהפכנים היפיוּפים, הצפונבונים, שלנו, יש נשק הרבה יותר יעיל: במקום טנקים יש להם תקשורת עויינת שמשרתת את המיעוט העריץ, ובראשם ערוץ 2 וגל"ץ, הארץ ועיתון הכזבים ידיעות אחרונות (שהרעיל את האווירה והסית עם ציטוטים שקריים נתעבים, ששם בפי הרב אייל קרים); ובמקום רובים יש למהפכנים את מוסדות האקדמיה, שעדיין מאמינים ברוב תמימותם ש'אקיבוש' אשם בכל. למה להפעיל נשק 'מלוכלך' נגד הרוב הישראלי השפוי, אם אפשר לרדות בו ולכפות עליו, באמצעים וֶרבליים? המהפכה הישראלית המתוחכמת, האנטי דמוקרטית, אינה זקוקה לגיליוטינה, לטנקים ולרובים. זוהי מהפכה לבנה, נקיה, ללא שפיכות דמים. אבל בכל זאת - מהפכה. 2. אף שהמהפכה האנטי דמוקרטית ניכרת על כל צעד ושעל, יש כאלה, בעיקר בשמאל, שעוצמים עיניהם ומסרבים לראותה. השבוע כתב פרשן בכיר, טור שכותרתו: 'מי מאיים על הדמוקרטיה בישראל?'. נעלמה ממנו העובדה הפשוטה, הבסיסית: הדמוקרטיה בישראל אינה מאויימת, מפני שהיא כבר רוסקה והובאה למנוחות. אין דמוקרטיה. אין שלטון העם למען העם. יש רק שלטון של כיתות מיעוט וכנופיות רחוב, שלוקחים את כל הקופה ואת כל הדמוקרטיה, בשם התקינות הפוליטית וסיסמת הרב-תרבותיות. לא דמוקרטיה יש לנו היום אלא משפטוקרטיה בהנהגת הבג"ץ ("האדם הנאור"), שנטל לעצמו בכוח הזרוע סמכויות שהדמוקרטיה מעולם לא היקנתה לו. כחולי הדם, כבודם, יודעים הכל טוב יותר מהעם. והם שהגדירו מחדש את המונח דמוקרטיה – לא שלטון העם למען העם, אלא שלטון כתות המיעוט למען התקינות הפוליטיות ושאר הבלים, שאפילו באירופה ובארה"ב הדמוקרטיות כבר מסתייגים מהם. אל כבודם הצטרפו בשמחה שתי מערכות אנטי דמוקרטיות ידועות, האקדמיה והתקשורת, גם הן של כחולי דם, שכידוע מבינים טוב יותר מהי דמוקרטיה אליטיסטית. 3. למערכות התקשורת והאקדמיה, בהנהגת עריצות הבג"ץ (שהמציא את שיטת הדאבל סטאנדרט: דין אחד ליהודים, דין אחר לערבים), הצטרף באחרונה, די במפתיע, כלי נוסף בשירות המהפכה – צה"ל. מי היה מאמין שצה"ל יהפוך למעוז השמאל, שמשליך לשבוע מחבוש מ"פ שיריון, רק מפני שאיפשר לראפר יואב אליאסי, המכונה 'הצל' ומזוהה עם הימין, לארגן מסיבה ללוחמי הפלוגה, לאחר שירות מפרך בעוטף עזה; אבל אותו צבא ממש מתמסר בו זמנית לקורסי שטיפת מוח שמקיימים אירגונים של הקרן לישראל החדשה, ולסדרות חינוך שמאלניות דוגמת מחצ"בים, בינ"ה ומכון הרטמן, שמפטמים מוחם של חיילי צה"ל בכל מיני איזמים אוניברסליים, שעיקרם הכלת האוייב, ומחיקת מונחים כמו ניצחון, הכרעת האוייב, הבסת כוחות הרֶשע. אז נכון: מצד אחד, צה"ל זקוק ללוחמים שהמוטיבציה נוטפת מהם, כמו החיילים הסרוגים, אבל מצד שני מתעב, ברוח בתקינות הפוליטית והרב תרבותיות, את 'האידיאולוגיה הפנאטית' שלהם. לכן מנסים להעבירם סדרות חינוך מחדש: ביקורים בכנסיות ובמסגדים, צפיה בסרטים ומחזות מעורטלים, צביעה התנדבותית של מועדוני להט"בים, חלוקת מזון חם למסתננים מסודן ואריתריאה, ועוד פעילויות, שהקשר בינם לבין יעדי צה"ל, זהה לקשר שבין גלי צה"ל ליעדי צה"ל. הצבא בשירות המהפכה הישראלית יסביר להם, ברוח הגותו של פרופ' יגיל לוי, כי "חיי אזרחי האוייב, לא פחות חשובים מחייהם של חיילי צה"ל" (הארץ, 10.12.15). העיקר שלא לנצח ולא להכריע את האוייב, ולמנוע פגיעה ב'בלתי מעורבים' (יש חיה כזו?), גם במחיר חיי אדם מקרב כוחותינו. כפי שכבר אמר מי שאמר, כי עדיף להחזיר חיילים בארונות הביתה, מאשר לפגוע ב'בלתי מעורבים'. וכך קורה שמצד אחד ממלאים אחר הוראת הדרג המדיני להטיל סגר וכתר על כפר הפורעים בני נעים, אבל כל זה נעשה ב'כאילו': כל ילד בכפר העויין יודע לעקוף את הסגר, לצאת ולהיכנס חופשי חופשי, מול עיניהם של חיילי שוקולד מנוטרלים, שידיהם כבולות באזיקי הפרקליטות הצבאית המסרסת, והמוסר הנוצרי המזוייף. 4. הצבא בשירות המהפכה מלמד את קציניו להכיר את הנארטיב הפלשתיני השיקרי, באמצעות דוברים פלשתינים המופיעים בצבא. מכאן קצרה הדרך לתפיסה האנטי יהודית, שבני מוות שמטרתם רצח ילדים ואמהותיהם, חסינים מפני ירי-על-מנת-להרוג, מפני שאינם בגדר 'הקם להורגך השכם להורגו'. הצבא בשירות המהפכה, משלים מצד אחד עם ההשוואה המבהילה בין ישראל לגרמניה הנאצית, ומצד שני שולח קצינים למסע 'עדים במדים' במחנות המוות בפולין, כדי להזדהות עם סבלו של העם היהודי. אבל גם כדי להתריע על כך, שגם בגרמניה הנאצית הפכו אזרחים נורמטיביים לחיות טרף. המהפכה בשורות צה"ל אינה אוהבת את הרבנות הצבאית, שניסתה, אבוי, להפיח רוח קרב יהודית בקרב הלוחמים, ונענתה בקיצוץ מוטת הכנפיים והתקציבים (וגם קיצוץ זקנים של שומרי מצוות). וזו רק רשימה חלקית של הישגי המהפכה הישראלית. 5. כך שהשאלה אם המהפכה הטורקית עלולה לחלחל אלינו, אינה רלבנטית. היא כבר כאן, בגדול, ומתנהלת לאור העיקרון המהפכני מס' 1: מה שלא הושג בקלפי, השבויה כידוע בידי מוכרי החמוצים ואספסוף הכיכרות, יושג הודות למערכות נאורות תומכות המהפכה: המשפט, האקדמיה, התקשורת – ועכשיו גם צה"ל.
