אם נתבונן במערכת הבחירות האחרונה, לא צריך להיות מומחה פוליטי כדי להבין שלא השקפות עולם כלכליות, מדיניות רווחה או המאבק בשחיתות השלטונית הכריעו אותה בנוק-אאוט מוחץ לטובת מפלגת השלטון. הדבר היחידי שהכריע את הבחירות הוא המאבק על ארץ ישראל. אלפי אלונקאים מהבית היהודי נהרו לקלפיות בפתקי 'מחל' כדי למנוע את עלייתו של השמאל לשלטון ולמנוע מדיניות שתביא עלינו הרס וחורבן יישובים. במערכת הבחירות העם "אמר את דברו" ונתן את כל הקרדיט למפלגת הליכוד להוביל מדיניות ימין מובהקת. העם הוכיח כי הוא רוצה ממשלה ימנית, ברורה ועוצמתית ככל האפשר. אכן, בתנועת הליכוד יש היום רבים וטובים בעלי אידיאולוגיה מוצקה וברורה – אנשים משכמם ומעלה שרצונם הבלעדי הוא לשמר ולהרחיב את הלאומיות הישראלית אל כל מרחבי ארץ ישראל. אולם נראה, שלרבים הללו אין כמעט ביטוי אקטיבי בפעולות התנועה. אפילו שרים וחברי כנסת המעוניינים לעורר שינוי רציני כפופים לראש הממשלה שבדברים המהותיים לא באמת פועל לשינוי הקיים ואף כופה את גישתו לשימור המצב הנוכחי. בנוסף, השבוע גם נודע לנו שהליכוד כמעט מכר את נשמתו האידיאולוגית למחנה הציוני. זכות הטלת ווטו על הבנייה שגם כך מוחלשת ביו"ש, מסירת תשעה תיקים אסטרטגיים הכוללים את תיק הביטחון ואת תיק החוץ ובנוסף יו"ר וועדת חוץ וביטחון, כל אלו הן החלק המשמעותי של הבטחות הליכוד למחנה הציוני תמורת כניסת 'הוד מלכותם' לממשלה. אם הדברים נכונים וכוונת הליכוד הייתה רצינית – יש כאן איבוד רסן אידיאולוגי משמעותי ביותר של מה שאולי עוד נשאר בהנהגת הליכוד הנוכחית. תמורת רווחים קצרי טווח, מסכים בנימין נתניהו לוותר על כל אמירתו האידיאולוגית. לא סביר שראש הממשלה הפך את עורו, אולם נראה כי הוא חושש מלקדם שינויים משמעותיים שיבטאו באופן חד משמעי את האמירה האידיאולוגית שבשמה נבחר. שינויים אלו, דורשים מחירים עולמיים ופוליטיים מסוימים שראש הממשלה כנראה לא מסוגל או חושב שמדינת ישראל לא תהיה מסוגלת לעמוד בהם. כך למשל, ראש הממשלה לא מעז לחוקק את חוק ההסדרה ומונע הכשרה של אלפי בתים בני עשרות שנים שנבנו על ידי המדינה ביו"ש ועלולים לעמוד בסכנת הריסה. בראש המצוקה הזו – עומד כעת היישוב עמונה עם סימן שאלה גדול על המשך קיומו. כך גם ביחס לאיומים הביטחוניים. רבים מיושבי הארץ הזו שהצביעו ליכוד בוודאי היו שמחים לראות הכרעה ברורה של החמאס במבצע צוק איתן ולא רק פתרון מקומי לבעיית המנהרות המסוכנת. אולם, ראש הממשלה שכנראה חושש ממי שיבוא במקום החמאס נמנע מלעשות כן. בינתיים, הישיבה על הגדר מביאה עלינו את העימות הבא ולכולם ברור שהוא רק עניין של זמן. משהתברר כעת כי הבחירה בבנימין נתניהו הביאה כמעט לממשלת מרכז-שמאל, דרושה הפיכה דמוקרטית בתוך מפלגת השלטון. על הליכוד להמציא את עצמו מחדש ולממש את האידיאולוגיה שלשמה נבחר או לחדול מלהתקיים. לא יכול להיות שראשי הליכוד פועלים הפוך מהמצע אשר חרטו על דגלם. לא יעלה על הדעת שאחת עשרה שנה אחרי הגירוש מגוש קטיף – נחזור לימים שמפלגת ימין מובהקת(גם אז הליכוד. נכון להיום חלק מאלו שהצביעו בעד הגירוש עדיין עומדים בראשו) תשתמש בקולות הימין כדי לפעול נגדו ומבלי תגמול הולם בקלפי. מאז הבחירות מתבצעים שינויים חשובים בכל משרדי הממשלה. אולם, הסיבה המרכזית שבגללה נבחרה כאן ממשלת ימין ולא שמאל אינה מתממשת. על כן, אם עמונה תיהרס, אם המחנה הציוני ייכנס לממשלה או כל אירוע דרמטי אחר הסותר את מהות הבחירה בממשלה הנוכחית – זה שווה את הפלתה של הממשלה בראשות נתניהו. זאת, בתקווה שאנשי 'המחנה הלאומי' בליכוד לסוגיהם יתעוררו ויביאו עליהם מנהיג חדש וראוי יותר. אם בחירת העם לא באה לידי ביטוי – צריך לאפשר לעם לבחור מחדש.
