1.

זוכרים את העֵז המיתולוגית מהבדיחה על הרב, שהורה להכניסה הביתה, ואח"כ להוציאה, על מנת שדייריו יחושו הקלה עצומה? 

העֵז זכתה עכשיו לגילגול חדש. הממשלה הכי ימנית בתולדות המדינה, עקרה אותה מן הבדיחה, לטובת זריית חול בעיני הציבור העצום שבחר בה, ועל מנת להצדיק באמצעותה את הרס עמונה.

מה הקשר?  

מסתבר שממשלת נתניהו-בנט-ליברמן, מתנערת מחובותיה הבסיסיות כלפי ציבור בוחריה, ומאמצת את ההחלטה המרושעת להרוס את עמונה ולהגלות את יושביה. הנזקים שחורבנות והגליות שכאלה גרמו בעבר, אינם עושים עליה שום רושם; ואינם מייצרים שום חמלה כלפי טובי האזרחים.  

כדי לשווק את הרֶשע הזה, הכניסה הממשלה אלמנט חדש לתוך מישוואת הרס עמונה. זוהי העֵז, שביום מן הימים תסולק מן המישוואה, אחרי שתאפשר את הרס עמונה, תוך סחיטת אנחת רווחה והתפעלות מפי שוחרי ההתיישבות, על הצלת ישוב אחר. איזה גאונות. 

2.

העֵז הם הדיבורים שצצים כעת, הדבר הריסת בתים ומבני ציבור ביישוב הוותיק עפרה בבנימין. לפתע שלפה משום מקום הממשלה הכי ימנית, הודאה משפטית שערורייתית, שהתב"ע של עפרה שגויה, מפני שחלק מהשטחי התב"ע הינם בבעלות ערבים. בשום מקום אחר, אין החוק מתיר למדינה להתנער מתב"ע שגויה. אבל ביו"ש נשכחים כל הכללים. הכל מותר. המערב הפרוע. וכך מרשה לעצמה הממשלה הכי ימנית, לאיים בהרס 45 דונם בלב עפרה – עליו בנויים עשרות בתי מגורים, מיבני חינוך וציבור, והכל תחת הטענה המופרכת, שהתב"ע שגויה.    

גם הטענה שיש למסור אדמות אלה לערבים שבידיהם הבעלות הפורמלית עליה, היא טענה שהינה לכל היותר 'אמת לשעתה' (מונח שתקיפותו הוכרה בבג"ץ). מפני שהקרקע בה עסקינן, היתה מאז ומעולם אדמת טרשים. שום בעלים לא מימשו שום זכות עליה. גם אם תועבר לבעלותם, לא יוכלו לממשה בלב עפרה. ככלות הכל, מדובר בקרקע שחולקה במתנה על ידי חוסיין מלך ירדן ב-1966, כשביקש באמצעותה להרגיע את התסיסה בקרב כפריי הסביבה, ואגב כך לגבות מהם כספי ארנונות. אבל מה לעשות, שאפילו החוק הירדני שמכוחו ניתנה המתנה, קובע שקרקע שלא עוּבדה 10 שנים, ולא שולמו עליה מסים (כבמקרה שלנו), חוזרת לשלטון שחילק אותה? את ממשלת הימין זה לא מעניין.  

ומעבר לכל הספיקות הללו, טרם נמצא ערבי כלשהו שיטען שהקרקע שייכת לו אישית. לתובע אין פרצוף של אדם. הכוונה להפקיע את 45 הדונמים הללו, נועדה להיטיב עם ערביי הכפר השכן סילוואד, שאפילו אנשיו העויינים לא האמינו בתחילה, שיש תוחלת לטענות הבעלות שהעלו. הם עדיין חשבו אז, שהישראלים לא כל כך טיפשים שיאכלו את הלוקש הזה.

3.

יש רגליים לסברה שכל סיפור התועבה המאיים כעת על עפרה, אינו אלא סיפור של הכנסת עֵז, על מנת לסחוט מהנהגת יו"ש ומציבור מצביעי מפלגות הימין, ויתור על הדרישה המוסרית למנוע את הרס עמונה. הצלת עפרה מול מחיקת עמונה. מוסר של שודדים.  

עדיין יש מה לעשות, אף שהממשלה מנסה להנחיל תחושה שכבר אין מה לעשות. הבעיה היא, שהם חוששים להתעמת עם המערכת המשפטית הדורסנית.  

לפני שבועות אחדים העלנו מספר פיתרונות אפשריים בהחלט. למשל, חוק ההסדרה (עוקף בג"ץ). חקיקה כזו היא כמעט דבר יום ביומו. רק באחרונה, בלחץ 'יהדות התורה', הורה בג"ץ לפתוח את שערי המיקוואות בפני כל המתגיירים; באה הכנסת ונעלה את המיקוואות בפני גיורים לא אמינים. אשכרה עוקף בג"ץ. והשמים לא נפלו. 

או, למשל, לחזור אל השכל הישר, ששמו 'תקנת השבים': אין הורסים בניה, גם אם נעשתה על קרקעות שיש להן בעלים, אלא מפצים את הבעלים באדמה חלופית. כפי שנוהגת המדינה באשר לסלילת כבישים על אדמות פרטיות. כפי שנהגה המדינה כלפי משה זר, שגילה שקרקעותיו נלקחו בשגגה לטובת בנית אזור תעשיה.

יש עוד אמצעים למניעת הקטסטרופה. למשל, ביטול צו ההריסה המינהלי (שאינו צו שיפוטי), שהוציא המינהל האזרחי ואישר שר הביטחון הקודם כנגד עמונה. מה הבעיה שליברמן יחתום על ביטול חתימת קודמו? די בשירבוט קטן, והכל שב על מקומו בשלום. הפה שאסר הוא הפה שיתיר. 

משפטנים מעלים פתרון משפטי נוסף: החלת חוק התיכנון והבניה הישראלי על הישובים היהודיים ביו"ש, ע"י הכנסת (שלפי הבג"ץ רשאית להטיל חוקים גם מעבר לקו הירוק) או באמצעות צו צבאי (ושוב – באחריותו של ליברמן). יש גם נימוק מצויין לכך: עיקרון השיוויון. אם ממילא חלים עליהם כל חוקי המדינה: מסים, שירות סדיר ומילואים, וכן הלאה – מדוע לא יוחל כלפיהם חוק התיכנון והבניה, שבכוחו להציל את עמונה?

וזה עוד לפני השאלה העקרונית שבעצם התערבות בג"ץ בסוגיית עמונה. כפי שבג"ץ אינו רואה עצמו מוסמך להתערב בסיכסוכי קרקעות בתל אביב או בקיבוץ נגבה, אל יתערב, במחילה, בעמונה. כיצד ייתכן שאותו בג"ץ אשר מנוּע מהתערבות בסיכסוכי קרקע בחיפה ובקיבוץ יקום, רשאי להתערב בסיכסוכי קרקעות בעמונה ובעפרה? ואם בכל זאת הבג"ץ נוטל לעצמו סמכויות ומתערב, ביוזמת משפטני הקרן לישראל חדשה, כי אז אמורה הכנסת להגדיר מחדש בחוק את סמכויותיו.   

4.

אלא שהמחוקקים ששלחנו לכנסת, לא ממש מוכנים להתעמת מול דורסנות המערכת המשפטית, ובראשה הבג"ץ והיועהמ"ש, לטובת הצלת ההתיישבות. ובעיקר כשיש להם עכשיו עֵז בדמות האיום על עפרה.

הבעיה של שוחרי ההתיישבות היא, שעד לבחירות, ומול סיסמאות נבובות אשר יטחנו ללא הרף את מוחם של הבוחרים, יישכח הכשל המוסרי הנורא של מנהיגי הימין. אבל הם לא באמת מודאגים: גם בבחירות הבאות יקומו ראשי מועצות, כבעבר, ויקראו לנו לתמוך ב"מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ", בטענה ש"אין ברירה אחרת". המתיישבים בוודאי יבינו שאין ברירה, יצביעו שוב עבור אלה ששכחו אותם בין בחירות לבחירות, ויהיו שוב אידיוטים שימושיים.