לפני קרוב לשנה הייתה המדינה ברעש ומהומה. עשרות רוקדים בחתונה שכונתה בתקשורת הכללית "חתונת השנאה" תוך שאחדים מתוכם נופפו בתמונתו של התינוק עלי דוואבשה שנרצח בכפר דומא ודקרו את תמונתו. כל זאת, תוך שברקע מתנגן לו שיר נקמה מן התנ"ך. מיד, עטו לבשו כל כלי התקשורת שחורים וצעקו על הדור שאלו הם בניו. החתונה הוגדרה על ידי המשטרה כהתקהלות בלתי חוקית, רבים מרוקדי החתונה נחקרו וחלקם אף נעצרו, ביניהם גם חתן השמחה. לעומת זאת, פיגועים רבים פקדו את יושבי הארץ הזאת בשנה האחרונה. פיגועי טרור רצחניים שגבו קורבנות רבים. פיגועים אלו, בוצעו על ידי לא אחרים מאשר ערבים יושבי הארץ הזו, בני דת האסלאם. בתגובה לכל פיגוע, בכל כפר לפי הסדר – חלוקת סוכריות ברחובות לאות שמחה והזדהות, ריקודים, יריות באוויר, קרובי משפחה שתומכים ומחבקים את "השהיד החדש" בראיונות לכלי התקשורת ואמהות מאושרות שמצהירות כי מבחינתן היו שולחות גם את בניהם הנוספים לפגע ביהודים. אם "חתונת השנאה" הייתה הסתה, בכפרים הערבים מהם יוצאים הפיגועים יש הסתה חמורה וציבורית משמעותית בהרבה החוזרת על עצמה אחרי כל פיגוע ופיגוע. כמה מתוך האנשים הללו נעצרו או נחקרו? כמעט אף אחד, למעט מקרים חריגים וקיצוניים מאוד מאוד. מדוע הפער ביחס הוא כל כך גדול? שאלתי על כך את אחד מחברי הכנסת שפגשתי במסגרת תכנית 'האקדמיה לציונות' של ארגון 'חזון לאומי' בה לקחתי חלק בשנה האחרונה. שאלתי וננזפתי - "אתה משווה אותנו אליהם?! נו באמת." כך, בלי להתבלבל. כלומר, הסיבה ברורה ומצערת. הם, הם ערבים, בני דת האסלאם הרצחנית, לכן אי אפשר לצפות מהם להתנהגות אחרת. אולם אנחנו אחרים שלא אמורים להתנהג כך, מאתנו צריך לצפות למשהו אחר. החלוקה הכל כך ברורה הזו באה לידי ביטוי בעיוותים רבים בהתנהלות המדינה. הנה, רק לאחרונה החליט שר הביטחון אביגדור ליברמן לפעול בשיטת "המקל והגזר" מול האוכלוסייה הערבית. במבט פשוט זה באמת משמח, הנה שר ביטחון שעושה כאן שינוי מרענן ואכן יש לברכו על כך. אבל בעומק יש כאן המשך של תפיסת יועצי הביטחון למיניהם המתייחסת לאוכלוסייה הערבית כאל בעלי חיים מבויתים אשר אי אפשר לצפות מהם לדבר. בהתאם, כפי שמאלפים בעל חיים – אם תתנהג יפה ותעשה מה שאני אומר לך – תקבל עצם. נבנה לך מגרש כדורגל ותקבל היתרי בנייה, על אף שייתכן וסתם כך לא היית צריך לקבל זאת. אם לעומת זאת תעשה בעיות – תקבל נזיפה חמורה ונעניש אותך. במצב מתוקן, לא נותנים לך בונוס אם אתה לא טרוריסט. במדינה מתוקנת, אני מצפה מכל אדם להתנהג כבן אדם ולכן בטרוריסטים נלחמים בכפפות של ברזל עד שיחדלו מפעולתם. במדינה כמו שלנו שמתמודדת עם טרור יום יומי, אם היינו מתייחסים לאוכלוסייה הערבית הטרוריסטית כבני אדם ודורשים ממנה להתנהג בהתאם, מזמן היינו יכולים גם לשנות ולשפר את המציאות. כך, כל גילוי של טרור ולו הקטן ביותר היה מביא אותנו לזעזוע ומלחמה אמיתית בטרור, גם כזה שבמצב הנוכחי בו הטרור האיסלאמי מתקבל אצלנו בהבנה ובקושי גורם לנו לזוז באי נוחות על הכורסא. המצב הזה, בו עד רמת הרצח כל טרור ערבי הוא בגדר הנורמלי והסביר ומתקבל בהבנה במקום במלחמה – הוא בעצמו אשר מגביר את הטרור ומביא אותו לרמת הרצח. התרגלנו שהורגים בנו ועוד יותר התרגלנו שההורגים בנו הם בני דת האיסלאם. "ככה הם", טרוריסטים, רוצחים שפלים ומתועבים. הגיע הזמן להפסיק להתרגל, להפסיק לתת לגיטימציה ולקבל בהבנה את הטרור כלפי מדינת ישראל ואזרחיה. לא צריך להתחנף לאף אחד כדי שיפסיק לעשות טרור. כל מחלק סוכריות, כל מדבר בשבח ה"שהידים" – כל אחד כזה הוא מסית לרצח שיש להילחם בו. כך צריכה להיראות המלחמה בטרור, מבלי כל צורך בהצעת פרסים מיוחדים ובונוסים לאלו אשר פשוט מתנהגים כבני אדם.
