1. האם מישהו בממשלה הכי ימנית בישראל, שאל את עצמו כיצד הפך צה"ל במשמרת שלה, לצבא הכי שמאלני בישראל, מאז ימי ההגנה והפלמ"ח? כיצד דווקא בימי שלטון ממשלת נתניהו-בנט-ליברמן, נוהגות מערכות הצדק – הפרקליטות הצבאית ומערכת המשפט האזרחית – כאילו הן עוסקות בסיכסוך גבולות בין שווייצריה לגרמניה? הסברים לא מעטים ניתנו לתופעת ההשמאלה העוברת על מערכות הצדק, הצבאית והאזרחית. דיברו על מוסר, על חשש מהתבהמות, על הכרה בנראטיב הפלשתיני, על כך שלא כל הצדק עימנו. ואולם, כל אלה אינם אלא כלי עבודה משניים, בשליחות היעד העליון שמאחורי התנהלות מופקרת זו. מעבר לכל הנימוקים הללו, מכרסמת מזימה בזויה ומסוכנת של השמאל, ובראש וראשונה הקרן לישראל חדשה, להמאיס על עם ישראל, את המשך השהיה ביו"ש. להפוך את יו"ש למעמסה בלתי נסבלת. לברוח לקווי החלוקה של 47' (שגם הם, כמובן, לא יבטיחו שום שקט מול האוייב הפלשתיני, זולת היותם קרש קפיצה להמשך המלחמה מעמדות נוחות יותר). 2. נתחיל במערכת הצדק האזרחית. הנה אירוע טרי מן השבוע. ביהמ"ש העליון החליט ממרומי מגדל השן שלו, להקל בעונשי מאסר שהוטלו על רוצחים פוטנציאלים, בני 13-17, שפצעו באכזריות באבני קלע יהודי תמים, שעצר רכבו בשולי כביש 20, בואכה ירושלים, כדי לתקן תקלה טכנית, ולמחרת יידו אבנים בכלי רכב באותו כביש. סניגוריהם של הרוצחים-בפוטנציה שלפו את מילת הקסם 'קטינים', וכבודם מיד נשבו בקיסמה והעניקו לטרוריסטים הקלות מחפירות. עדותו המצמררת של היהודי שראשו ורכבו רוצצו באבנים, על הידרדרות מצבו הנפשי בעקבות הפשע, לא מנעה מכבודם לרחם על אכזרים. אירוע טרי שני, בא משורות צה"ל. חייל מחטיבת כפיר הבחין בפלשתיני שהתקרב בריצה מאיימת לעבר העמדה שלו. משלא נענה לקריאות עצור ולירי האזהרה, ירה בו אחד החיילים, להגנה עצמית. סוף דבר: עיתון הארץ (כמה לא מפתיע) האשים את החייל המתגונן ברצח, והמשטרה הצבאית הזדרזה לעצור אותו בחשד גרימת מוות ברשלנות. פרשת אזריה מס' 2. ואף אחד בדרג המדיני לא עצר את הטירוף. רשלנות? הפוך, גוטה, הפוך! אילו נצר החייל את נשקו היתה זו רשלנות, שעלולה היתה להסתיים בהשבתו לאימו בארון עץ. חברים יקרים במצ"ח ובפרקליטות – החלקתם על השכל? 3. אבל לא החלקה על השכל יש כאן, אלא מזימה קרה של שליחי השמאל, להמעיט בעונשם של מפגעים; להבהיר ל'קטינים' ול'מופרעים' שהצדק היהודי מגן עליהם, ושבתום המאסר שהתקצר צפויה להם תהילת עולם של האספסוף; לסרס את כושר הלחימה והעמידה של אנשי הביטחון, מול הקמים עלינו לכלותנו. והכל למען מטרת העל: להמאיס עלינו את יו"ש, להוכיח לנו שאי אפשר עוד להמשיך ככה. 4. במסגרת המסע הנכלולי הזה, בוטלו כל העקרונות. ב-1992 פסק ראש הממשלה רבין בעקבות ירי של שוטר מג"ב שחיסל מחבל מנוטרל: "כך צריך להיעשות לכל מי שינסה לתקוף שוטר, חייל או כל אזרח הנושא נשק ברישיון". היום מבהירות פרשות אזריה מס' 1 ומס' 2, שהרמטכ"ל אייזנקוט מחזיק בנורמות אחרות: שהעיקרון היהודי הבסיסי 'הקם להרגך השכם להורגו', כבר אינו תקף. למסע להמאסת יו"ש, נרתם סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן שהבהיר בכנס מפקדים, כי צה"ל מעדיף שיפגעו חיילים, ובלבד שלא לפגוע בפלשתינים חפים מפשע. אין לו בעיה, אמר, להסביר לאם שכולה, שבנה נפל כדי למנוע פגיעה בפלשתינים. ומדובר אגב באותו גולן, שאלמלא הפוליטיקלי קורט, היה עליו להימרח בזפת ונוצות ולהיזרק בבוז מצה"ל, עוד באותו יום נמהר, שבו טען ברוב רשע, כי הוא מזהה בישראל סימנים לתהליכים שהתרחשו באירופה בימי עליית הנאצים. ולמי שפרק 'חינוכי' זה לא הספיק לו, סיפק אלוף גולן עילה נוספת לבריחה., המח"ט עופר וינטר שגה קשות, לדבריו, כשהבטיח ערב הלחימה בעזה כי "נעשה הכל כדי לעמוד במשימה". גולן: אם 'לעשות הכל', הרי זה למען הגנה על חיי פלשתינים. המשמעות היא שחיי האוייב קודמים לחייך. לקרוא ולא להאמין. 5. לצד המסרים התבוסתניים, שדוחסים למוחם של בכירי צה"ל, מאלצים אותם בפקודה להשתתף בקורסים של שטיפת מוח, שמופעלים בידי אירגוני שמאל קיצוניים להחריד. אם בעבר אוזנו שטיפות המוח משמאל, באמצעות מסרים ציוניים ויהודיים שהיו בפי מרצי ענף תודעה יהודית, הנה כיום נשלטת זירת החינוך כולה בידי השמאל הקיצוני. הכל מגוייס לטובת הבריחה. לעיתים מגיעה שטיפת המוח לידי אבסורד מקומם. כך למשל חלק צה"ל שבחים מופלגים לקצין הזוי, סרן ש"ש, מ"פ בגדוד קרבי, שהקריב חייו להצלת פלשתינים, שכלל לא נמצאו בזירה. פירסום רשמי של צה"ל דאג להלל ולשבח את מותו המיותר. ש"ש ניהל אירוע של פיצוץ רכב פלשתיני חשוד. במקום להתקפל אחר האירוע, הוא נשאר בזירה "כדי למנוע מפלשתינים שעלולים להגיע, להיפגע מן האירוע". הקצין יפה הנפש הפך מטרה נייחת למחבלים, חטף כדור באבי העורקים, והפך במותו השטותי, בפירסום רשמי של הצבא, לגיבור נערץ: טוב למות בעד אוייבינו. ממנו תראו וכך תעשו. שיא האבסורד. 6. עם כל הביקורת על הממשלה הכי ימנית שמטפחת תחת כנפיה צבא הכי שמאלני, קשה לחשוד בה שהיא אינה מבינה עד כמה חשובה הימצאותנו ביו"ש לעצם קיומנו. אין לחשוד בה שמדובר בהליך קונספירטיבי של הפוך על הפוך על הפוך. יש כאן משהו הרבה יותר פשוט. עניין של חוסר משילות, פחד קמאי שמשתק אותה ומונע ממנה הפעלת סמכות המשילות, שהעם העניק לה. הגיע הזמן, לאחר מספר מערכות בחירות שהציבור הביע דעתו במחלוקת שבין המחנות, להבהיר לכולם שיש כאן ועכשיו בעל בית. ושהוא מתכוון לשלוט. לחדול מלשחק בתפקיד שהשמאל הועיד לו – להיות סמרטוט רצפה, אסקופה הנדרסת להזיותיו המדומיינות ולמירוץ חסר התוחלת אחר הרוח. כשהמערכות האזרחית והצבאית ממציאות מידי פעם צדק חדש, בשירות ההטפה למנוסה מיו"ש, צריכה הממשלה לממש את משילותה. דמוקרטיה-דמוקרטיה, אבל לא סמרטוטוקרטיה. מדינה דמוקרטית, אבל לא מתאבדת.
