בשבועות האחרונים החלה הרש"פ בהסכמת המנהל האזרחי לבצע עבודות דיגום קרקע למטמנת הפסולת בסמוך לצומת רימונים במועצה אזורית מטה בנימין. במקום נוצר עימות, בנוכחותנו, בין תושבי העיירה הפלסטינית ראמון לבין כח גדול של המשטרה הפלסטינית כולל ירי באויר. להזכירכם, זה היה בשטח C, בתחום המועצה ובקרקע פרטית ובעת שמתקיים דיון בבג"ץ שהגישה תנועת "ירוק עכשיו" כנגד אישור המטמנה ולאחר שהיה סיכום כי לא ייעשו כל פעולות לקידום המטמנה. בסוף ניתן צו ארעי האוסר על הקמת האתר עד להחלטה אחרת. זה היה פרק נוסף במאבק ארוך כנגד הקמת מטמנת הפסולת הפלסטינית. להלן דברים שכתבתי לפני כשנה לראשי המועצות והתושבים: "ב-5 השנים האחרונות עשינו ככל יכולתנו לבטל את תכנית המנהל האזרחי להקים מטמנת פסולת עבור רמאללה, אל בירה והכפרים בסמוך לצומת רימונים בבנימין בגבול שמורת ואדי מכוך ובמיקום בעל רגישות סביבתית ונופית רבה. למאבק הצטרפו רבים וטובים, תושבי הישובים הישראלים הסמוכים וכן ערבים מהסביבה, עמותות ירוקות, המועצה האזורית ואזרחים מהשורה. "לאחר שהתכנית הופקדה הוגשו כ-100 התנגדויות ולשמחתנו, לאחר דיונים רבים קיבלה ועדת ההתנגדויות את עמדתנו ולמשך ימים אחדים חגגנו את ביטול התכנית. הוגשה על ידנו תכנית חלופית להקמת מתקן קצה משותף לטיפול בפסולת [עיכול אנארובי] שמתאים להקימו בצמוד למקור הפסולת. "היועץ המשפטי של המנהא"ז העלה מחדש את הנושא לדיון במועצת התכנון העליונה של יו"ש והחלה מערכת לחצים אדירה בעקבות איום של הבנק הגרמני KFW להפסיק תמיכות נוספות לפלסטינאים. למרות שהאתר המתוכנן באזור C ובתחום שיפוט מועצה אזורית מטה בנימין וע"פ הצהרת היזמים הגרמנים הוא יקלוט רק פסולת פלסטינאית ולמרות שהגשנו חלופות טובות וסביבתיות יותר, הוחלט לאשר לרש"פ ולגרמנים לקדם את המטמנה. "אנחנו נשקול כיצד להמשיך במאבק בדרכים משפטיות וציבוריות אולם מסקנתי העיקרית, לאחר שיחות רבות עם מקדמי התכנית שמול משילות מופקרת והרבה כסף, התניית הגרמנים למימון של כ-40 מליון יורו לפרויקטים לפלסטינאים, יחד עם "הליך תכנוני" המושפע לחלוטין מהיררכיה פיקודית ולא משיקולים מקצועיים, מאד קשה לשכנע ולנצח באמצעות השכל הישר. "כל בר דעת שקרא את תסקיר ההשפעה על הסביבה שהכינו היזמים הבחין כמה הוא מעוות ומשמש כסות בלבד להחלטה שהתקבלה מראש". בהמשך כתבתי כי איננו מתייאשים ובתהליכים ארוכי טווח של קיימות במהלך בניין הארץ יש גם נפילות וכישלונות. בינתיים קידם המנהל האזרחי תכניות אנטי סביבתיות נוספות הדורשות את התערבות הדרג המדיני אם חבל ארץ התנ"ך יקר לנו: אישור ביצוע מחלף על כביש 60 בקטע כביש מסוכן מאד כדי לאפשר לאח"מ פלסטיני מוסטפא טריפי להתחבר למחצבה שהקים מדרום לעפרה למרות שבדיונים לפני למעלה מ-10 שנים היא לא אושרה, גרירת רגלים במשך שנתיים בביצוע מכון לטיהור שפכי עפרה וכפרי הסביבה וזאת כדי להימנע מהפקעת קרקע לצרכי ציבור גם במחיר המשך זיהום הקרקע, מי התהום , החי והצומח. ולכך ניתן להוסיף את ההתנהלות השערורייתית של ההתנכלויות המשפטיות לתב"ע של מקום מגורי עפרה. זכיתי לעסוק בתחום הגנת הסביבה ושמירת טבע ביו"ש מזה 4 עשורים. לאורך כל השנים הייתי בקשרי עבודה עם הגוף הריבוני באזור – המנהל האזרחי. ידענו תמיד כי הגורם המשפיע ביותר על המהלכים שם הם היועצים המשפטיים, להם אג'נדה ידועה המוכוונת למניעת והכשלת מהלכי ההתיישבות ביו"ש. למרות כל מאמציהם אנו רואים מדי יום כי "ניחם ה' ציון, ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה'". התמיהה הגדולה היא שבימים אלה כאשר הנהגת המדינה הקובעת לכאורה היא בידיים של מחייבי ההתיישבות, הרואים אתנו עין בעין את גאולת הארץ ע"י מצוות ישוב הארץ, עדיין, בפרפורי גסיסה, מצליחים במנהל מתוך גישה משפטית של אזור כבוש לגרום נזקים רבים. תכנית מטמנת רימונים היא רק סימבול של גישה לא מקיימת, דהיינו תכנית שתביא לנזקים מתמשכים גם לדורות הבאים, נזק לקרקע, לארכיאולוגיה [במקום נתגלה ע"י פרופ' אדם זרטל ז"ל אתר "כף רגל" פולחני], לחי ולצומח [במקום פריחת אירוס נדיר]. כאשר המימד העיקרי בקבלת ההחלטות הוא שיקולים של תועלת מידית שהרי "האזור מוחזק ככיבוש בתפיסה לוחמתית" - אג'נדה בלתי נתפסת אחרי יובל שנים מאז שיבת עם ישראל לאדמתו, הרי השיקולים בקבלת החלטות לטווח ארוך אינם רלוונטיים. לא בכדי אנו רואים לנכון את הצורך בפתרונות משותפים בעוד המדיניות הממשלתית כפי שמתבטאת בהחלטות המנהל מובילות להפרדה. זה הזמן להביא לשינוי מדיניות, לקבלת אחריות מלאה בנושאי סביבה ומניעת זיהום כמו בתחום הביטחון, החלת החקיקה על כל שטחי C בשלב ראשון לקראת סיפוח אזור יהודה ושומרון כולו.
